אלוהים, שיר חדש אשירה לך: רוק ישראלי בדיאלוג עם אלוהים
פורסם ב 15 בפברואר 2010 09:26 במדור בין קודש לחול | 3 תגובות | אפשרויות
פעם נוספת: הצמד המוסיקלי מהסרט "פעם אחת" בדיסק חדש
פורסם ב 1 בפברואר 2010 10:50 במדור מומלצים | 1 תגובות | אפשרויות
לא בצחוק - ברצינות : מילים לזכרו של מורה דגול שנתן לבלוג הזה את שמו
לפני כשבוע וחצי הלך לעולמו איש יקר, שמבלי דעת נתן את השם לבלוג הזה. מילים לזכרו של ארז רפפורט ז"ל - מורה דגול שהלך לעומו בטרם עת
פורסם ב 3 בדצמבר 2009 18:36 במדור מחשבות מוסיקליות | 4 תגובות | אפשרויות
הצילו! הזיזו לי את התקליטים!
יש אנשים שבשבילם חנות תקליטורים דומה יותר לבית כנסת או מקדש מאשר "סתם" מקום מסחר. הסניף המקומי של "התו השמיני" חנך לא מזמן מיקום חדש, בחנות מרווחת יותר ומעוצבת בקפידה. בצל הקידום, העיצוב וההרחבה אני מתאבלת על זיכרונות אבודים. בלדה על פאי ירושלמי בשמונה שמיניות.
פורסם ב 13 באוקטובר 2009 08:33 במדור מחשבות מוסיקליות | 5 תגובות | אפשרויות
להתרפק על הספק: "תפילה ליחיד" של אביב גדג'
פורסם ב 17 בספטמבר 2009 15:17 במדור מומלצים | 7 תגובות | אפשרויות
אלוהים ברא הכול כמו שצריך...
"ריבון העולמים ברא הכל כמו שצריך
כמו שצריך לתקן"
והתיקון,...
התיקון
בתור המנהלת החדשה של ההרכב המוזכר הנ"ל אולי אני לא לגמרי אובייקטיבית.
בעיני, היצירה בקליפ המצורף היא אחת היצירות החזקות והראויות לעיסוק בימים אלו של חגי תשרי.
(הקלטה משובחת יותר יש בדיסק של ההרכב).
שנה מבורכת ומתוקנת לכולם!
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3773737,00.html
פורסם ב 13 בספטמבר 2009 18:20 במדור מומלצים | 0 תגובות | אפשרויות
ג'אז וים: לא לעשירים בלבד
עונג לעיניים לראות קהל כה גדול של תלמידי מוסיקה נהנים בשקיקה, לצד מוריהם, מצלילי מיטב הג'אזיסטים בארץ ובעולם. פסיטבל ג'אז בים האדום: לא רק לתיירים ולא לעשירים בלבד
פורסם ב 20 באוגוסט 2009 16:08 במדור מומלצים | 2 תגובות | אפשרויות
טוב עכשיו
משהו מהאופי הישראלי הסטריאוטיפי ניתן לתמצות בביטוי הנפוץ עד מיאוס "יהיה טוב". ואני פתאום חושבת על זה שמי שמסוגל להאמין באמת בטוב העתידי ראוי לו להיות מסוגל לראות את הטוב העכשווי. חשיבה חיובית מתחילה בעכשיו
רוב האנשים ששואלים "מה המצב?" או "מה העניינים?" לא באמת מצפים לשמוע תשובה מפורטת ואמיתית. הנימוס הטוב – שאין לזלזל בו כלל וכלל – ביסס את ההתעניינות הכללית בשלום הזולת כפתיח לשיחת ארעי, כמו גם לשיחת רעים מעמיקה: פתיח שלא אמורים להעמיק בו, כי אם לחלוף על פניו. מה לעשות שאני, שמאמינה בנימוסים אף יותר מהישראלי הממוצע, סובלת לעיתים מנטייה כפייתית לכנות ולפתיחות, ואינני מסוגלת לענות לשאלה החולפת בתגובה סתמית וקצרה.
לומר "הכול טוב", כאשר כמעט שום דבר לא באמת טוב כרגע? להשיב ברוח אמונית "ברוך השם" בליווי אנחה יהודית סגופה? לזרוק איזה "בסדר" סתמי ולהמשיך הלאה? בסקירת ביטויים קצרים הנפוצים כתגובה לא מעיקה לשאלה "מה העניינים", "מה המצב", "מה שלומך" או "מה נשמע" מצאתי את דרכי לאחת מאבני היסוד של הישראליות: הצמד האופטימי "יהיה טוב" – צמד המתחמק מכל אחריות להווה, ונוטע אותי בשדות האמונה הערטילאית בעתיד מעורפל ולא לגמרי ממשי שבו אולי פתאום הכול יסתדר.
ידיד טוב פעם תרגם לי את הביטוי "יהיה טוב" לשאלה-תשובה כדלקמן: "מה המצב?" "המצב אמין". למה "אמין"? כי העונה מאמין בטוב העתידי. המצב התודעתי של אמונה הוא לא בדיוק ידיעה, לא בדיוק תחושה, אלא משהו חמקמק יותר אך מוצק. ואם אני באמת מאמין שיהיה טוב, אז למה לחכות? למה שהטוב הזה לא יתחיל כבר מעכשיו. גם אם אני בעיצומה של תקופה "לא טובה", אם אכן ברור לי שהמצב השלילי או הקשה הוא רק זמני, אז הנה כבר סיבה אחת טובה לשמוח: מתישהו גם זה יעבור.
ואם הטוב הוא פרי מצב אמוני, למה לא להרחיב את התודעה הזאת עוד צעד אחד, ומתוך אמונה להצהיר שכבר עכשיו טוב. אבל באמת. הרי אם אני מסוגל להאמין בטוב עתידי, מן הסתם אני גם מסוגל לקלף כמה שכבות מההווה ולגלות שהטוב כבר כאן.
מתוך ניסיון, כתרגיל תודעתי שמתחיל במאמץ מכוון, כאשר אני מכריחה את עצמי למצוא את הטוב בעכשיו, פתאום הטוב הזה מתחיל לצוץ יותר ויותר ובפחות ופחות מאמץ.
בפרשת השבוע שעבר כתוב "ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע" (דברים ל', ט"ו): הדגש בשתי מילים "ראה" ו"היום". מבחינה קיומית הטוב בנמצא. הוא בחיים. הבחירה שלנו היא לראות את הטוב. ואפשר כבר היום.
פורסם ב 20 באוגוסט 2009 16:08 במדור בין קודש לחול | 0 תגובות | אפשרויות
יוצאת מהכיתה: מיומנה של מורה שחוקה אך מרוצה
פורסם ב 2 באוגוסט 2009 18:24 במדור נושאים בחינוך | 3 תגובות | אפשרויות
פנטזיה לשבת חזון
שלושה פרקי חורבן מספרי הנביאים נקראים בשבתות שלפני תשעה באב: שניים מירמיהו והשלישי מישעיהו. ירמיהו שומע את דבר ה' ומעביר את הנבואה בדיבור, ואילו ישעיהו זוכה לחזון, כלומר למראה. האוזניים והפה – השמיעה והדיבור – מקדימות את רגע השיא של הנבואה – רגע שמתקיים דרך חוש הראייה, דרך העיניים.
מעניין שבחזונו זה של ישעיהו המסר קשור למדיום: הוא מרבה לדבר בו על הראייה. פעמים רבות אנו מתייחסים לראייה כאל חוש שטחי. והנה בחזונו זו של ישעיהו (ישעיה פרק א) עם ישראל אכן מואשם בקיום מצוות שטחי וחסר משמעות שמשתווה בלשון ימינו לעשייה 'למראית עין' בלבד – כלומר עשייה חיצונית רדודה (פסוק י"א). אלוהים מואס בפולחן מסוג זה וקורא לעם "הסירו רוע מעלילכם מנגד עיני" (פסוק ט"ו). עוד מואשמים בני ישראל בכך שהעלימו עין מאחיהם הסובלים, וכי הצרו עינם בכך שלא טרחו להסתכל מעבר לעצמם, ומה שכן ראו פירשו באופן צר ושלילי. אלוהים מאשים את עמו בשכחת האל במונחים של אטימות שבאה לידי ביטוי בעיוורון: "ישראל לא ידע עמי לא התבונן" (פסוק ג). כעונש, אלוהים מבטיח שגם כאשר יבוא העם "לראות את פני(ו)" (פסוק י"ב) בתפילה ובפולחן, הוא יבחר להעלים עין (פסוק ט"ו) מעצם הפנייה אליו ומהצרות הפוקדות את עמו וייתן לאויבים לעשות בנו כרצונם.
את המסרים הללו מעביר ישעיהו בחזון: נבואה המגיעה דרך העיניים. בכך הוא מפגין את כוחו האמיתי של חוש הראייה. אומרים שהעיניים הן מראָה לנפש. ואכן, באינטראקציה חברתית כנה, ההסתכלות לתוך עיניו של העומד מולך מלמדת הרבה, ויש בה כוח לייצור אינטימיות עמוקה. מהבחינה הזאת, העין היא האיבר הכי פחות חיצוני שיש לאדם. גם בהקשר הנבואי, ברגע השיא ההיסטורי של עם ישראל – במעמד הר סיני – מודגשת עוצמת ההתגלות בכך שהנוכחים זכו לראות את הקולות.
הרב יהושע אנגלמן דרש על הפסוק שנאמר על נוח, "ונוח מצא חן בעיני ה'" (בראשית ו, ח), שהכוונה היא שנוח מצא חנייה בעיניו של האלוהים. למצוא חן הוא למצוא חנייה, כלומר למצוא מקום לעצמך. כך הוא גם כאשר מסתכלים בעיניו המטאפוריות של אלוהים. בשנים שלפני החורבן עם ישאל הפנה את מבטו הצידה, הפסיק להישיר מבט לתוך עיני האלוהים, וכתוצאה מכך איבד את מקום החנייה המסומן המיוחד המוכן לו שם.
מי ייתן ונלמד מחדש להעז להישיר מבט לאלוהים, להסתכל לו עמוק בעיניים, ולראות עין בעין איתו את יפי הבריאה. אולי אז נזכה לשוב ולחנות שם בנחלת האל, ואז נזכה לבנין שלם.
פורסם ב 24 ביולי 2009 08:03 במדור בין קודש לחול | 1 תגובות | אפשרויות
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
