פעם ילד לתמיד
בדרך להופעה התחשק לי שאף אחד לא יגיע ושנהיה שם לבד. לא כי אני רעה אלא רק משום שאני אנוכית.
יש משהו בדיסק של "ילד פעם" שהוא אישי כל כך ומנתק אותך לרגע מכל הסביבה עד שאפשר לחשוב שהשירים שלהם מדברים ישר אליך ומתארים ילדות שגם אם לא חווית, זו בדיוק הילדות שרצית.
אני קשה מוזיקלית. כבר כתבתי כאן בעבר על העדפות מוזיקליות לי ולאלה שאני אחראית על חינוכם. הקושי המוזיקלי שלי מתבטא קודם כל בעובדה שאני לא יכולה לשאת זיופים או שירה מתיילדת כדוגמת כוכבי ערוץ הילדים ושנית אני קשה בכך שברגע שאני אוהבת משהו קשה מאוד להזיז אותי לדברים חדשים. עם כל הכבוד ל88FM (ויש כבוד) אמנים איזוטריים ששואבים השראה מפולקה במקצב קובני הם לא הכוס תה שלי, ולא בגללם אלא בגללי. וכן, אני יודעת מה אני מפסידה, לא אשמתי שיצאתי ככה.
לכן, כשהגיע האבא של וסיפר בעיניים נוצצות על שירי גדולים לילדים שהוא שומע קצת לפני 8 באוטו באותה 88FM, הנהנתי בחביבות והתכופפתי שיעבור הגל.
שבועיים אחרי כשהגיע עם הדיסק ודחף אותו למכשיר בהיתי בשעמום בקיר. כשדרש חוות דעת נאלצתי להסביר לו שכל הכבוד לחבורת ילדים שהחליטה להתלבש על הורים פראיירים, אבל הם לא רכטר, או גפן או אפילו סנדרסון.
הוא לא ויתר. וכשאני אומרת לא ויתר, אני מתכוונת לא ויתר. בהשמעה השניה הוא כבר היה שרוע על הספה וזמזם
active content removed
בשלב הזה התחלתי להתרצות, אבל עדיין הייתי צריכה לשמור על פאסון.
עברתי שיר שיר והסברתי לו מי השיר הזה בעצם רצה להיות ולמה הוא לא. כמעט שכנעתי את עצמי.
בהשמעה השלישית הוא גייס נשק בלתי קונבנציונלי. את הילדים. ומי שלא ראה פספוס בן 3 עם מטאטא ביד לא ראה הארד רוק מימיו.
active content removed
או אז הפרטית הייחודית פצחה לה בסולו מופלא של "כשנוסעים" (שאותו כבר תאתרו לבד) ולא יכולתי להישאר אדישה לשינויי הסולמות המסובכים שאכן מיצבו אותה, שוב, כמוכשרת יותר מכל ילדי כיתה ב' שהכרתי מימי.
לא היה לי מה לומר. נסענו להופעה.
נכנסנו לאולם הצוללת הצהובה לצלילי הקטקטים, קישקשתא, מרקו ולילך גליקסמן והתיישבנו ליד סלסלת במבה.
מהרגע שהחבורה עלתה לבמה, זה לקח בדיוק 3 דקות עד ששכחנו שבאנו עם ילדים, אבל זה היה בסדר. גם הילדים שכחו אותנו. השירים - שנוגנו בהופעה בדיוק באותו סדר בו הם מתנגנים בדיסק שאבו אותם פנימה והוציאו מהם תגובות שלא הכרנו - ווקאלית, פיזית ורטרו לינקות שהתבטא במבט מצועף ופה פעור בחיוך אווילי בקטעי הקישור.
אז ישבו איתנו עוד אנשים, אבל לא הרגשנו אותם. היינו כולנו בחוויה שכל כך הרשימה אותנו שישבנו ושרנו והשתתפנו וצחקנו והתרגשנו ובעיקר חייכנו. חייכתי כמו הפעם הראשונה שיצאתי לבדי להופעה אמיתית (דני רובס עם "פנים ושמות" ב- 1987) והתרגשתי באופן שחשבתי שלא יחזור עוד לעולם כי אחרי שראיתי את סטינג ובובי מקפרין ואלאניס וג'טרו טול איך אפשר עוד להפתיע אותי?
אבל הם הצליחו. הם הביאו משהו נקי והרמוני ויפה ותמים. בעיקר תמים. הם שיתפו את הילדים בשירים, בבועות סבון, בנגינה על מטאטא, בלהיות שבלול וארנבת והם עשו את זה נכון כי הם השקיעו מוזיקלית בהורים. הילדים הכירו קאזו ומשרוקיות וקצב מחיאות כפיים וכלי הנגינה היחיד שחסר שם היה מסרק.
והכי נהניתי מזה שהם נהנו. לא ברמת כוכבי ערוץ הילדים אלא מנקודת המבט של מוזיקאים שעושים מוזיקה איכותית שמגיעה לכולם ובסוף הטקס שרים שיר ערש אקוסטי, בחושך עם כל הילדים מסביב.
בשישי אחר הצהריים יצאנו מההופעה, מצמצנו כנגד השמש והיינו שמחים שמחים ורגועים רגועים. אם תראו משפחה בנירוונה עם חולצות "ילד פעם" צבעוניות עושה פרצוף של חיפושית, תדעו שהגעתם אלינו ואם אתם מחפשים מתנה לעצמכם או אפילו למישהו אחר, תפרגנו לעצמכם דיסק.
ודבר אחרון - אנחנו גדלנו על הכבש ה- 16 שאנחנו ממחזרים על הילדים שלנו. מגיעה להם איכות מקורית שלהם, אז אם אתם קשורים לתחנת רדיו ספרו להם על חבורה של גדולים שדואגת לדור הבא, כדי שלא רק אנחנו נהנה. אל תהיו אגואיסטים, מה אכפת לכם?
http://www.yeledpaam.co.il/default.asp?catid=17
פורסם ב 12 באוגוסט 2009 15:12 במדור גיבורי ילדות | 3 תגובות | אפשרויות
בפרטי פרטיים
זרימתה של הפרטית בנפתולי מערכת החינוך
פורסם ב 9 במאי 2009 22:59 במדור שפה וחינוך | 21 תגובות | אפשרויות
יש משפחות רעננות
בתגובה על טורו של רענן שקד במוסף שבעה ימים 17.4.09
פורסם ב 19 באפריל 2009 00:03 במדור בוסטון-ישראל | 17 תגובות | אפשרויות
הכבש הבוסטוני
מעשה בטיגריס, צבוע וזברה, שהשתייכו לאותו המועדון. הנמר ביקש להצטרף גם אך בקשתו נדחתה.
"אין לך פסים" הם אמרו לו "וכדי להתקבל למועדון שלנו אתה חייב פסים. חייב פסים!"
הנמר נורא נורא רצה להצטרף. הוא הלך וקנה צבע. צבע עצמו בלבן וכשהתייבש, הוסיף פסים שחורים מעל. כי הוא היה חייב פסים כדי להצטרף למועדון. חייב פסים וחייב מועדון!
הנמר התקבל למועדון והפך לחבר כל כך קרוב, כמעט בן משפחה. יום אחד הם הלכו לשחות וברגע שהנמר זינק למים, נשטפו מעליו כל הפסים. אחד אחרי השני, נשטפו כל הפסים ולא נשאר אפילו פס אחד.
הטיגריס, הצבוע והזברה לא יכלו להאמין למראה עיניהם. הנמר הציץ בעצמו לרגע ומיד החל להתייפח.
"אין לי פסים" הוא ילל "אין לי פסים. רק כתמים. אין פסים!"
הטיגריס, הצבוע והזברה, הבינו פתאום מה עשו. "אל תדאג" הם אמרו לו, "נשנה את תנאי הקבלה למועדון כך שיהיה פתוח לכולם"
כי הפסים הם כבר לא חובה. רק היה עצמך...
מבולבלים? גם אנחנו... אבל וויין פוטש, האיש עם כובע הדג, שאחראי בין השאר גם על השיר הזה הוא פנינה בנוף האמריקאי למי שרוצה לגדל ילדים עם הבנה מוזיקלית מצד אחד וחוש הומור מצד שני. החומר שלו כולל את כל הסגנונות המוזיקליים - רוק, ג'אז, קאנטרי או פופ, גרסאות כיסוי לשירים אמריקאים מאוד ישנים ומוזיקה מתחכמת ואינטיליגנטית לילדים שמזכירה לישראלים בני גילנו את העיבודים לילדים של אבנר קנר, יוני רכטר, יונתן גפן וכל השאר. באתר אפשר למצוא מילים, לשמוע דגימות ולהזמין דיסקים. לנו יש שלושה והם מומלצים בחום בעיקר בגלל האיכות המוזיקלית והגישה הילדותית המתחכמת (וכן, אנחנו שומעים אותם גם כשהילדים לא באוטו).
עוד פנינה מוזיקלית יחסית, היא אחת הפרסומות מהערוץ הישראלי. זר לא יבין זאת, אבל כל ישראלי שנתקל בפרסומת בטעות, כי אין אפשרות שזו לא תהיה טעות (אחרי הפעם הראשונה זה כמו תאונת דרכים - כבר אי אפשר להפסיק לצפות...) חש על בשרו את מבטם העגום של דרי מרכז הקליטה המקומי במסיבת הסוכנות הראשונה.
קבלו את המלכה במלוא הדרה - ריקי פן. וכן, הצפיה היא על אחריותכם בלבד.
פורסם ב 4 במאי 2008 17:11 במדור תרבות | 5 תגובות | אפשרויות
אדם לאדם דג
אמריקה? באמריקה אתה יכול למות באמצע הרחוב ואף אחד לא יריק לכיוונך.
פורסם ב 11 באוקטובר 2007 15:38 במדור השרדות | 13 תגובות | אפשרויות
תהיי יפה ותדברי על זה
בעיני אימו, גם הקוף איל והגיע הזמן לתת תוקף גם למוטיבים מעוררי החלחלה של הילדות המודרנית
פורסם ב 22 במאי 2007 18:59 במדור תרבות | 10 תגובות | אפשרויות
עונש מאלוהים
אבד פוסט.
כשמתעסקים בסוגיית ההשגחה העליונה, מקבלים עונש מאלוהי המק (לאלוהי הפי-סי כנראה לא ממש אכפת...)
אם מישהו ראה את הפוסט הקודם (יש? אלוהים.), שמר אותו איכשהו או יכול לאתר אותו דרך גוגל דסקטופ, אודה עד מאוד אם יוכל לקטפייסט אותו ולשלוח לי.
ותבוא עליכם הברכה.
עדכון: הפוסט ישננו! תודה לכולם. התכוונתי למחוק את הפוסט הזה, אבל הוא ישאר כלקח, כעדכון וגם כי התגובות נעימות לי.
פורסם ב 19 בדצמבר 2006 01:00 במדור מציאות עולה על כל דמיון | 7 תגובות | אפשרויות
יש? אלוהים.
כשמוחאים כפיים, פייה קטנה נולדת. מה באמת קורה כשלא רוצים להאמין?
פורסם ב 18 בדצמבר 2006 07:03 במדור גיבורי ילדות | 2 תגובות | אפשרויות
נועז לנצח
הרבה יותר קל להסביר לילדים על אהבה, זכויות הפרט ודמוקרטיה בחברה שמקבלת את העקרונות האלה מאשר בחברה שנלחמת נגדם.
פורסם ב 8 בנובמבר 2006 06:06 במדור תרבות | 1 תגובות | אפשרויות
סתיו ניו אינגלנדי
כאן לא תמצאו תמונות מהשלכת הכי יפה בעולם. סיפור בתמונות על כל מה שלא העליתם על דעתכם לשאול.
פורסם ב 3 בנובמבר 2006 13:30 במדור חגים, מועדים ונופלים | 11 תגובות | אפשרויות
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
