הילדה שלי זולנדר
זוכרים את הסרט זולנדר, עם בן סטילר? סרט ענק. לגיבור הסרט, דרק זולנדר, דוגמן על, היתה שורה של הבעות פנים שהפכו לסמלו המסחרי. למי שלא זוכר, להלן דוגמית:
זולנדר. כולם זוכרים את פלדה כחולה ואף אחד לא מתייחס למגנום או לנמר
לפני כמה ימים אמר לי חבר, נקרא לו דביר לצורך הפוסט, שעוקב אחר הפליקר שלי, שלאחרונה עוסק רק בבתי המדהימה, שבטח זה לא יהיה קל לגדל ילדה כל כך רצינית. איך זה שיש לה רק תמונה אחת מחייכת? זה לא ממש התחבר לי: בשבועיים האחרונים (אלה תיכף בת ארבעה חודשים. מתוקה להפליא ומאוד דעתנית. שלוש תקרות זכוכית ינופצו עד גיל 16 לפחות) מה שעושה לי את הבוקר זה לקום אליה כשהיא מתעוררת ולראות אותה מתמוגגת בחיוכים כשהיא מזהה אותי (אותי = המשרת שיביא אוכל וינקה, כמובן).
גם בהמשך היום, היא מתמחה בחיוכים שכבר אפשר לזהות בהם שלושה סוגים: צחקוק חזק עם השתוללות של כל הגוף, חיוכון לצעצועים (או הורים) שהיא אוהבת וחיוך קטן וביישני שהיא מסתירה מאחורי היד אם הצליחה להסב את תשומת לבנו (ממש קשה, כן?) אליה. ואני לא מדבר על הבייבי-טוק שגם הוא התחיל בשבועיים האחרונים. איזה לא מחייכת, מה קרה לך, הילדה אדי מרפי במצב רוח המתאים.
אז בדקתי שוב את הפליקר, ואז את התמונות שבמחשב, ובסלולרי, ואכן כן: עד אתמול, היתה בפליקר רק תמונה אחת שלה מחייכת. זה כמו לתפוס את הארפו מהאחים מרקס מדבר: אין דבר כזה שהיא קולטת שמכוונים אליה מצלמה, עזבו מצלמה, את הסלולרי המצלם שאני מנסה להרים בהפתעה - ולא נותנת מייד את אחת מהבעות הפנים הייחודיות, המסחריות שלה.
הילדה, כמובן, לא תהיה דוגמנית (לא שמישהו שואל או ישאל אותי, כן?). זה פשוט יהיה קשה בתוך המעברים היומיומיים בין תוכנית המחוננים של מכון ויצמן למנזר. אבל מסתבר שבינתיים לא סיפרו לה על זה, ואיך שהיא רואה מצלמה היא מתחילה, לא להתחנחנן אלא יותר לכיוון של... עזבו, טוב מראה עיניים. להלן הפוזות המייצגות (ויש לנו עשרות תמונות בפוזות די דומות) שלה בחודשים האחרונים.
1. Lamborghini
שלוש-ארבע דקות לאחר הלידה, מתחת למחמם
2. Magnum / Cheetah:
בגיל שבועיים. פלאשים של סלולרי זה נחמד
3. Blue Super Steel
כמעט בת חודש. יופיע על דש הביוגרפיה "חיי עם אבא שעושה בושות"
4. Le représenter
צריך לתת לצלמים את ליטרת הבשר שלהם, אחרת הם לא יעזבו אותך בשקט
5. Ooooooh
לפעמים היא מוכנה לא לתת את הפרצוף הנחוש, המעט זועף, העקשני. אבל גם אז, תשכחו מחיוך
בעידן הנוכחי, הדימוי הוא כמעט הכל. וזה שיש לי מתוקונת צחקנית בבית לא עוזר, כשנוכחות הרשת של הקטנה כוללת מהתחלה נחישות, יופי, סקרנות - אבל שום דבר משועשע. ככה זה, לך תאמין לדברים שאתה רואה באינטרנט.
לא היתה ברירה. לפני כמה ימים, על שידת ההחתלה, בוצע מארב. כשתשומת ליבה נתונה למאמץ המשעשע להספיק לעשות עוד משהו ברגע שבין חיתול לחיתול, הגחתי מעבר לארון כשהסלולרי מצלם במוד של צילום רצוף. נכון שהגב נתפס אבל לא תאמינו, זה עבד. בעידן הזה, אם מטוס מתרסק באמצע הלילה במדבר - לרויטרס יהיה את הצילום הלא ברור שטומבי ובוטולזי תפסו בנייד המעפן שלהם. אז תמונה של הילדה מחייכת?
יש. בטח שיש. הנה הפריים. היחיד לפני שהיא שמה לב, שוב, שיש עדשה שמכוונת אליה ונזכרה בחוזה הפרזנטורית שלה עם לואי ויטון. עושה רושם שלא תהיה ברירה - או שנמשיך להפתיע אותה ונסכן את הגב, או שנקנה מצלמה נסתרת.
6. Garbo Smiles
זה לא שהיא לא מחייכת, זה שצילום כזה הורס את הדיסטנס
פורסם ב 8 באפריל 2009 07:57 במדור על סדר היום | 19 תגובות | אפשרויות
נאד ירוק
פאר ויסנר, אלא מי. הקמפיין האחרון של הירוקים כלל משלוח של בקבוקי מים עם ברכה לבתים.בקישור הזה תוכלו לראות תמונה, בפוסט של ינון לנדברג, במקרה גם המפרסם של המים הללו שמאוד מבסוט מהגימיק. חייש מצדו, קצת בעצבים, מסביר עד כמה מופרך ואנטי ירוק האקט של ויסנר.
ואני רק תוהה ממתי התחלנו להתייחס בבלוגספירה למפלגות קיקיוניות.
אל תשכחו להצביע מחר.
פורסם ב 10 בנובמבר 2008 17:37 במדור על סדר היום | 4 תגובות | אפשרויות
זאת העיר שלי
סרטון סלבס תל אביביים בעד דב חנין. תבלו:
בטוקבקים בשוקייה נשמעו טענות נגד עיר של סלבס, וכמה שזה לא אמיתי וערוץ 2 ופויה וכו'. אני מסתכל במופיעים בסרטון, ואף אחד מהם לא נהיה מפורסם סתם כי הוא מפורסם, או כי שידר מהאולפן את "מצלצלים". כל ה"סלבס" בסרטון הם חלק (זה שהצליח לו, פחות או יותר) מהמעמד היצירתי של תל אביב, מהדברים שעושים את תל אביב למה שהיא. כבר מאה שנה, עוד מעט, שאנשים יצירתיים בכל התחומים (כולל כמובן תרבות, אמנות ותקשורת) מגיעים לתל אביב. הדברים מתרחשים כאן ולא בשום מקום אחר.
התסיסה הזו ברחובות, של כאלו שישרדו כאן ואלו שבעוד עשור ומטה ימצאו את עצמם בחזרה בכפר (סביוני מודיעין העילית) נובעת לא המתחמים של חולדאי (פה החדר אוכל, ופה מגרש המסדרים ושם מתחם הבילויים של הנמל. מקום טוב למחפשי מכות) ולא מדירות הפאר ברוטשילד בולברד.
באמת סליחה מכל מי שחושב שאלו שמעדיפים לנסות ליצור וליזום, לרוב תחת סיכון כלכלי ועלויות קיום מטורפות יחסית לכל מקום אחר, לא רלוונטיים כי הם מתבטאים ללא ניחוח החמוצים העממי והאותנטי שהתרגלנו אליו בתקשורת. אתם יודעים, כאילו הם בני אדם שחיים במקום שאכפת להם ממנו. שיתביישו אלו שמעדיפים לגור במקום שלא רק שיארח מצעדי אהבה, גם לא יעשה עניין מגברים מתנשקים באמצע השדרה. ובטלני בתי הקפה, שחוצבים להבות וקנאות מקצועיות על קפה מוקפד. שיתביישו להם, זה לא בני אדם באמת.
אולי, אבל הם אלו שהופכים את תל אביב (ולבטח את מרכזה) למה שהוא. בלעדיהם שדירות רוטשילד באמת היו רק נדל"ן לתצוגות פסלים של הבורסה. הו, החוצפה של אנשים לרצות לחיות בהתאם לאתוס של המקום שהם בחרו לחיות בו, המקום היחיד במזרח התיכון שמאפשר קיום יצירתי (הסליחה מראש ממשוררי ירושלים, בית הספר לקולנוע בתל חי וחוג הקדרות של מוזיאון חיפה). כאן לא ישרפו ספרים של המיסיון, ולא יחשבו לקרוא רחוב על שמו של אדיר זיק (מה הלאה? שדרות היידר?).
חולדאי אינו מפלצת, אבל לתחושתי הוא מתאפק כל יום שלא להורות על סיוד העצים בשדרות רוטשילד בלבן, בגובה אחיד. זה לא יאמן, אבל גם אנשים שגרים באמצע של הכלום התל אביבי ולא עובדים בחמוצים או במפעל הם אזרחים שרוצים להשפיע על הסביבה שלהם. העופרים (בהשאלה: ההון הישראלי) כבר חירבנו את הסביבה של לא מעט מקומות בישראל, לא חייבים לעשות את זה גם כאן. ואם צריך בשביל זה את הטפו-קומוניסט, שיהיה.
אמיתי סנדי פרסם סקר חסוי, לטענתו, ממנו עולה שההפרש בין חנין לחולדאי קטן והולך. אין לי מושג אם הוא באמת יצליח לנצח אותו, אבל אין לי כמעט ספק שהאפקט והעוצמה של חנין בבחירות הללו יהיו מספיק חזקים כדי לשנות לא רק את פני מועצת העיר, אלא גם את הדרך בה יתנהלו קמפיינים בעתיד (הרחוק יותר, לא הכנסת בעוד שלושה חודשים).
לקריאה נוספת: אורי רדלר על תל אביב, הפריפריה והמעמד היצירתי. כבר הפניתי לשם בעבר.
פורסם ב 28 באוקטובר 2008 13:07 במדור על סדר היום | 17 תגובות | אפשרויות
איש היה באונטרבוקוביץ (וואחד פוסט, לרגל התקמבקות הבלוג)
מתנת יום הולדת מרגשת - ספר הנעורים "אחד עשר המופלאים"
פורסם ב 24 באוקטובר 2008 12:00 במדור כללי | 6 תגובות | אפשרויות
דיון בתיק תקשורת על הבלוג עומדים בשער
הוספתי מעט הערות רלוונטיות:
פורסם ב 25 במאי 2008 13:21 במדור מדיה | 13 תגובות | אפשרויות
"אני בן 31, תל אביבי, צעיר וליברלי.. אני חייב לומר שבעיני זה חוק מקסים"
עושה רושם שקשה לומר לאנשים אינטליגנטיים תשמעו, זה שאומרים שהחוק למען ילדינו לא באמת אומר שהוא עוזר לאיזה שהוא ילד, כן? עצב מסויים אחרי ראיון ברדיו
פורסם ב 4 במרץ 2008 02:43 במדור על סדר היום | 17 תגובות | אפשרויות
שר התקשורת אטיאס ואני בראיון בערוץ 2: טוקבק וידאו בתגובה לספין
יש לי הרבה מה לומר על הוידאו הזה, אבל זה כבר יהיה בהזדמנות אחרת. אתמול בערב התראיינתי עם השר אטיאס בערוץ 2. בגלל קוצר הזמן לא יכולתי להגיב לכל מה שאמר. אז הוספתי את התגובות על הוידאו. אם יש לכם כמה דקות, מומלץ על מסך גדול.
פורסם ב 28 בפברואר 2008 21:55 במדור על סדר היום | 31 תגובות | אפשרויות
לא משלמים עבור כתיבה בסטטוס (פרט לסטטוס שבדבר)
חשבתי שזה קורה רק באתרי אינטרנט, אבל מסתבר שטעיתי. הירחון לחשיבה ניהולית, סטטוס, מוכיח חשיבה ניהולית בריאה ומציע לכותבים בו לקבל, ובכן, סטטוס
פורסם ב 3 בפברואר 2008 13:17 במדור מדיה | 76 תגובות | אפשרויות
אהוד ברק, יאיר לפיד והזיכרון הקולקטיבי
לפני כמה שנים כתב נחום ברנע מאמר מתקומם על כך שמרבית הצעירים בארה"ב שואבים את הידע שלהם על הפוליטיקה מהתוכנית של ג'ון סטיוארט. חשבתי אז עד כמה התברכה אמריקה שיש לצעיריה אפשרות לראות תוכניות העוסקות בענייני היום המוגשת על ידי מערכת ומגיש נטולי מטאטא באחוריהם.
התוכנית "עד כאן" בהגשת אורי גוטליב עוד לא התוכנית של ג'ון סטיוארט, אבל היא בהחלט משתדלת, ומרעננת. בין אם זה נורמן עיסא (מ"עבודה ערבית") שמדבר על איכות הבידוק של פמליית בוש לעומת השב"כ, ובין אם זה הששון בו גוטליב, כמו סטיוארט ממש, נועץ שיניו בפאשלה או חיפוף עיתונאי של קולגה. במקרה הזה, יאיר לפיד.
פורסם ב 29 בינואר 2008 20:09 במדור על סדר היום | 11 תגובות | אפשרויות
גם אומואים נהיים אבאים
תכירו בבקשה את יהונתן עודד וולק, בנם בכורם של דבירסקי ומיטל:
מזל טוב!
(ולזה מתלווה הלינק הבא שמצאתי היום באיזה בלוג (צ'טער, שכחתי איזה), שראוי ללוות כל איחול לצאצא חדש. עשה ואל תעשה עם תינוקות)
פורסם ב 26 בינואר 2008 01:06 במדור על סדר היום | 3 תגובות | אפשרויות
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
