יכול להיות שזה נגמר?: להרוג את השליח (2)
כאשר פרסמתי ביום זכויות האדם הבינלאומי את הרשימה "להרוג את השליח", תיארתי, כך מתברר, לא רק את מה שכבר התרחש עד אז, אלא את מה שאף החמיר בשבועות שעברו מאז. מכתב של ארגוני זכויות אדם לראש הממשלה מתאר את שרשרת ההתקפות על ארגוני זכויות אדם. שתי התפתחויות חשובות בהקשר זה מהתקופה האחרונה הם המעצרים של מפגינים בשיח ג'ארח, וההתקפה על הקרן החדשה לישראל. לגבי המעצרים, אלו נמשכו גם כאשר בית המשפט קבע שוב ושוב שמשמרות המחאה שנערכו שם הן חוקיות ולא דרשו רישיון. המעצר של מפגינים שם קיבל תשומת לב תקשורתית בעקבות המעצר של חגי אלעד, מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, אך כפי שציין אלעד הנקודה אינה שהוא אישית נעצר. אי אפשר לנתק את המעצרים האלו מההתקפות על ארגוני זכויות אדם אותם תיארתי ברשימה הקודמת בנושא. מדובר שוב על פגיעה ב"שליח". צריך לשים לב איך היא מעבירה את מוקד הדיון מהעוול שנעשה בשיח ג'ארח לשאלות – החשובות כמובן כשלעצמן – של חופש הביטוי וההפגנה, אם כי במקרה הזה בסיכומו של דבר יתכן שהמחאה נגד רמיסת חופש הביטוי מגבירה גם את המודעות לנושא עצמו.
ההתקפה האחרונה של ארגון שאין לי אפילו שום כוונה להזכיר את שמו כנגד הקרן החדשה לישראל וכנגד פרופסור נעמי חזן הגיעה לשיא חדש של כיעור ופשיזם. עם או בלי קשר, באתר האינטרנט של אותו עיתון שמקדם את ההתקפה הזו, התפרסמה רשימה של בדרן מסוים שקבע שב"מדינה מתוקנת" אנרכיסטים היו מוצאים את עצמם.בבית חולים עם גוף שבור או בצינוק.(!). [הערת הבהרה: הקישורים הנ"ל הם לרשימות ביקורתיות מומלצות ולא לכתבות המשמיצות].
הרבה מידע התפרסם בימים האחרונים בנושאים האלו, ואני ממליץ על הבלוג המצוין "כותרת" שמביא מידע באנגלית ושכותב בעיקר דידי רמז (גרסה אנגלית של רשימתי "להרוג את השליח" התפרסמה בבלוג זה). אני מודה לכל אלו שכותבים בתדירות גבוהה ממני על ההתקפות האלו, וממליץ לעקוב אחר הפרסומים השונים לרבות אלו של האגודה לזכויות האזרח. כל כך הרבה נכתב בנושא כך שאני משתדל לא להוסיף למלל הרב וגם ההלם מהעוצמה של הפשיזם הגובר מביא לעתים לאלם, למרות שכמובן שאסור להיכנע לכך וכל מילה חשובה.
אם מצרפים את ההתקפות על ארגוני זכויות אדם להמשך המצב המזעזע בשטחים, להמשך ואף החמרת אלימות המתנחלים כלפי פלסטינים שהצבא והמשטרה אדישים לה במקרה הטוב ומשתפים איתה פעולה במקרה הרע, ולאחרונה התפרסמו כמה כתבות טלביזיה שמתעדות את הידוע לנו ממזמן, הרי שנשארים עם תחושה קשה ביותר באשר למצב המחמיר והולך של מה שנשאר – אם בכלל – מהדמוקרטיה הישראלית. מלכתחילה מצב הכיבוש המתמשך – כפי שהוסבר כאן – מעקר את הדמוקרטיה מיסודותיה הבסיסיים. עתה אנו עדים לסדרת התקפות כנגד הגופים שמנסים להחיות את מה שנשאר מדמוקרטיה. אי אפשר להמעיט בחומרה ובסכנה שבהתקפות האלו.
אם יש לי נחמה היא זו: ההיסטוריה די ברורה בסוגיה הזו של המתח בין מבקרי שלטון שמצביעים על הפרות זכויות אדם ובין כאלו שמתכחשים להפרות כאלו ומתקיפים את המבקרים. כל אלו שעוסקים בהכחשה של הפרות זכויות אדם, שמתכחשים לכך שמדינתם פועלת בצורה אלימה, גזענית ומפלה, מופיעים בסיכומו של דבר בספר השחור של ההיסטוריה של מי ששיתפו פעולה עם מעשי נבלה. לא זכור לי שארגוני זכויות אדם ומתריעים ומפגינים המיטו אסון על ארצותיהם. זכור לי היטב כיצד המתכחשים להפרות כאלו, וכל האפולגטים למיניהם, הם שהמיטו אסון על מדינות רבות ומהם מגיעה הסכנה האמיתית. לכן, לא משנה לי אם אתם סטודנטים שמציגים את עצמם כארגוני מרכז, פרופסורים שבלי בושה משמיצים אחרים תוך הפצת שקרים, או עיתונאים שאולי פעם עסקו בנושאים חברתיים אך היום הפכו לחלק ממקהלת הפטריוטיזם שהוא במקרה הזה אכן לגמרי מפלטו האחרון של הנבל. מקומכם בהיסטוריה יהיה יחד עם שורה ארוכה של מכחישים למיניהם. חבל רק שבדרך הקרבנות רבים כל כך.
פורסם ב 2 בפברואר 2010 12:18 במדור לפני החוק/תוקף החוק | 34 תגובות | אפשרויות
טיפולי שיניים ותרופות חדשות לסל: לא אלה על חשבון אלה
הרשימה פורסמה באתר עבודה שחורה
הכנסת טיפולי שיניים בכלל ובפרט לילדים לסל הבריאות היא מהלך חשוב ואף היסטורי. אנו רגילים לדבר על ההפרטה הגוברת והולכת של שירותים חברתיים, אולם במקרה זה לשם שינוי, לוקחת על עצמה המדינה אחריות לטיפול רפואי חשוב, שעד כה היה מושג רק באופן פרטי (או התנדבותי). חוסר הנגישות לרפואת שיניים עבור אוכלוסיות עניות ובפרט ילדים הוא בעיה בעלת השלכות הן של כאב וסבל לילדים והן של נזק רפואי ארוך טווח, שחלק ממבקרי המהלך מתעלמים ממנו. צודקים הקובעים שאין להפלות את השיניים לרעה, ושצריך להקצות תקציב לרפואת שיניים כמו לסוגים אחרים של רפואה במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. טיפול שיניים לילדים אינו בהכרח פחות חיוני מטכנולוגיות שונות הממתינות בתור להיכנס לסל, והכנסתו לסל עשויה לתרום לצמצום אי השוויון המחפיר הקיים בתחום זה.
עם זאת, כאשר דנים בסוגיית מימון רפואת השיניים, אי אפשר להתעלם מהנקודה הבאה: בעוד שחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כי ביטוח הבריאות בישראל מושתת על צדק, שוויון ועזרה הדדית, הרי שהתהליכים שהתרחשו מאז חקיקת החוק ב-1995 ביטאו דווקא רמיסה של עקרונות אלו, בין היתר באמצעות העברת נטל מימון הסל מהמדינה (וממס הבריאות הפרוגרסיבי) אל כתפי המבוטחים בצורת תשלומי השתתפות ישירים. תשלומים אלו מהווים צורה רגרסיבית של מימון סל הבריאות, ומהווים מכשול שבגינו חולים רבים אינם רוכשים תרופות שבמרשם, גם כאשר תרופות אלו כלולות בסל. הנסיגה לאחור במחויבות המדינה מתבטאת במחקרם של לאה אחדות, עמיר שמואלי ומירי סבג-אנדבלר על העשור הראשון ליישום החוק, שהראו שערכו הריאלי של תקציב הסל נשחק ומאז חקיקת החוק חלה שחיקה של כשליש מתקציב סל הבריאות: התקציב שהועמד לצורך הטיפול הרפואי באוכלוסיה הישראלית בשנת 2003 היווה במונחים ריאלים כשני שלישים בלבד מזה שעמד לצרכי האוכלוסייה ב-1995. מנגד, היקף המימון הפרטי של שירותי בריאות מכיסי המבוטחים בישראל הוא כ 30% – מהגבוהים ב”ארצות המערב”. התוצאה היא פגיעה בשוויון והרעה באיכות השירותים המסופקים על ידי הקופות, פגיעה שהמשיכה גם בשנים שלאחר מחקר זה. מדובר בצעדים רטרוגרסיבים, העומדים בצורה מובהקת בניגוד למחויבות של המדינה, המעוגנת גם במשפט הבינלאומי, לפעול באופן פרוגרסיבי למען הבטחת הזכות לבריאות ברמה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה, תוך הבטחת נגישות שוויונית לשירותי בריאות.
החלטת סגן שר הבריאות לממן את רפואת השיניים לילדים מתקציב שבמקור נועד לעדכן סל הבריאות, יצרה דיון שהוא כביכול בין אלו התומכים במהלך שכן הם רואים בהכנסת רפואת השיניים לסל הבריאות מהלך חשוב, ובין אלו המתנגדים לו שכן הם סוברים שתרופות לסרטן ולמחלות נוספות שהיו צפויות להיכנס לסל הבריאות עלולות להדחק ממנו. את הקיטוב הזה צריך למנוע. כל מי שחשובים לו עקרונות הצדק, השוויון והעזרה ההדדית בתחום הבריאות, צריך להתלכד סביב קריאה משותפת לממשלת ישראל, כזו שתתמוך בהכנסת רפואת השיניים לסל הבריאות, אך שביסודה באופן רחב יותר דרישה מהמדינה לעצור את התהליך של נסיגה ממחויבותה לתחום הבריאות, החזרת הסכומים שקוצצו ונשחקו במשך השנים, וקביעת מנגנון אוטומטי לעדכון הסל בהתחשב בגדילת והזדקנות האוכלוסייה וההתפתחויות הטכנולוגיות.
יתרה מכך, צריך לתת את הדעת לכך שהדיון הנוכחי בו מוצבים אלו מול אלו רפואת השיניים לילדים מצד אחד וטכנולוגיות חדשות שיוכנסו לסל מצד שני, מחמיץ את העובדה שכיום תרופות רבות שהוכנסו לסל אינן נגישות לאוכלוסיות רבות בגלל תשלומי ההשתתפות הגבוהים שנגבים מחולים. הדיון על עדכון הסל הוא חשוב, אך הוא לא יכול לבוא במקום דיון על ביטול תשלומי ההשתתפות, על מנת להבטיח נגישות אוניברסאלית באמת למה שבתוך הסל. למעשה הדיון על עדכון הסל מסיט לעתים את תשומת הלב מהבעיה האמיתית של העדר נגישות לרבים לגבי מה שנמצא בסל עצמו. העובדה שבתוספת התקציב נעשה שימוש לטכנולוגיות חדשות ולא לביטול תשלומי השתתפות לתרופות חיוניות שנמצאות בסל עצמו, עלולה לעתים לחזק את אי-השוויון ולא ההפך.
צריך אם כן לתמוך במהלך של הפיכת רפואת השיניים לציבורית ולברך על כך את משרד הבריאות, אך צריך להתנגד בה בעת לפגיעה המתמשכת בתקציב הבריאות, ולקרוא לממשלת ישראל להכניס את רפואת השיניים לסל הבריאות, תוך כדי החזרת התקציב שנגזל, תיקון העיוותים שנוצרו בסל הבריאות שהפכו את תשלומי ההשתתפות למקור מימון מרכזי ורגרסיבי לסל, והגדלתו של התקציב על סמך עקרונות מימון פרוגרסיביים. הגדלה זו נחוצה גם לצורך עדכונים חיוניים לסל, אך גם לשם מימון טיפולי השיניים ולהחזרת מערכת הבריאות לשיטת מימון פרוגרסיבית שאינה פוגעת באוכלוסיות החלשות.
פורסם ב 31 בדצמבר 2009 13:54 במדור לפני החוק/תוקף החוק | 11 תגובות | אפשרויות
להרוג את השליח
הרשימה נכתבה לכבוד יום זכויות האדם הבינלאומי ופורסמה באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
יום זכויות האדם הבין-לאומי חשוב כי הוא מסמן רגע היסטורי שהתרחש לפני 61 שנים. ב-10 בדצמבר 1948, על רקע השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם, קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות אדם. יום זה מסמל את המהפכה המחשבתית ולפיה זכויות אדם אינן "עניינה הפרטי" של המדינה, ושניסתה להציב סטנדרט בין-לאומי של זכויות שכל אדם ראוי להן. המהפכה המחשבתית שבישרה ההכרזה האוניברסלית הזאת התבטאה גם בכך שהעמידה, לצד הזכויות לחיים, לחירות, לחופש הביטוי, לדת, למצפון ולתנועה, גם את הזכויות לבריאות, לחינוך, לדיור ולתנאי עבודה צודקים והוגנים. ההכרזה האוניברסלית לא הבחינה בין זכויות "אזרחיות" ובין זכויות "חברתיות", אלא התייחסה לכל הזכויות כשוות.
61 שנה לאחר הרגע ההיסטורי הזה, האיומים על המהפכה שביקשה ההכרזה האוניברסלית להביא רבים. את ניסיונה של ההכרזה להבטיח שוויון וזכויות אדם לכל אדם באשר הוא, תוקפת התחימה של הזכאים לזכויות על פי קריטריונים לאומיים ואתניים באופן שחותר תחת ערך האוניברסליות. כך למשל מהגרי עבודה ופלסטינים תושבי השטחים אינם זכאים לאותן זכויות שמהם נהנים אזרחי המדינה. אך גם בקרב אזרחי המדינה ותושביה רבות ההפליות והפגיעות בזכויות, וכפי שהגדיר זאת דוח האגודה לזכויות האזרח שיצא לאחרונה לכבוד יום זכויות האדם, הזכויות והדמוקרטיה בישראל הם "על תנאי". גם היעדר ההפרדה בין זכויות "אזרחיות" ובין זכויות "חברתיות" הופרה, כאשר בניגוד להבטחה בהכרזת העצמאות של ישראל ל"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור", זכויות הרווחה מקבלות מקום משני, אם בכלל, במעמדן בישראל.
בין כלל התופעות המטרידות, השנה צריך לתת את הדעת בייחוד לתופעה שאבקש לכנות "להרוג את השליח": יותר ויותר אנו נתקלים בניסיון להסיט את הדיון מהפרות של זכויות אדם על ידי ניסיונות לדה-לגיטימציה של אלו שמצביעים על ההפרות.
דוגמה מובהקת לכך היא דוח גולדסטון. גם אם אפשר לבקר את דוח גולדסטון וגם אם הוא אינו מושלם, ההתקפה המתוזמרת והטוטלית עליו עוד לפני שיבשה הדיו על הנייר בניסיון לעשות דה-לגיטימציה לגולדסטון האיש - ניסיון שהוביל בין היתר נשיא המדינה - מטרתה הייתה למנוע דיון בפגיעה הקשה שפגעה ישראל באזרחים פלסטינים בזמן הלחימה בעזה. ההתקפה המתוזמרת הזאת מביאה לידי כך שהדיון מוסט לשאלת הדוח, הוועדה והפרסונות, במקום לנושא עצמו. פתאום כל המידע על פגיעה באזרחים - הן כזה שהתקבל עוד טרם הדוח, לרבות מחיילים שהשתתפו בלחימה, והן זה שעולה מהדוח עצמו - נעשה לא רלוונטי, והדיון כולו מתמקד בדוח ובמחבריו. כך למשל רבים שניסו לעשות דה-לגיטימציה לדוח כתבו שאחת מחברות הוועדה חתמה בזמן הלחימה על מכתב שבו נטען שישראל מבצעת לכאורה פשעי מלחמה בעזה. אף כי ייתכן שרצוי שמי שהביעה דעתה על האירועים אכן לא תשתתף בוועדה, איש ממבקרי הדוח לא טרח להזכיר שבאותו מכתב נאמר גם שחמאס מבצע פשעי מלחמה – בנוגע אליו אפילו לא הופיעה המילה "לכאורה" - כאשר הוא יורה רקטות על אזרחי ישראל ומבצע פיגועי התאבדות. עובדה זו הייתה כמובן שומטת את הקרקע מהטענה שחברת הוועדה הייתה מוטה מראש נגד ישראל. כאשר עיתונאי ישראלי בכיר שניסה לעשות דה-לגיטימציה לדוח הסתמך בין היתר על כך שחברת הוועדה חתמה על מכתב שמאשים את ישראל בפשעי מלחמה, כתבתי לו ושאלתי מדוע הוא לא טרח להזכיר את העובדה שבמכתב נאמר שגם חמאס ביצע פשעי מלחמה. טרם קיבלתי ממנו מענה.
דוגמה נוספת היא המתקפה כנגד ארגון Human Rights Watch, ששוב מטרתה להסיט את תשומת הלב מההפרות של זכויות האדם שעליהם הארגון מצביע אל עבר המדווחים. אני מציע לכל אחד ואחת לפתוח מדי יום ביומו את אתר הבית של הארגון, ולגלות שהוא עוסק במדינות רבות, ובכלל זה ארצות הברית עצמה ומדינות ערביות, ובעצם עוסק בשלל נושאים ברחבי העולם. העיסוק בישראל אינו תופס מקום מיוחד בעבודת הארגון, ודוחותיו בנוגע לישראל נעשים באותה שיטה כמו בכל נושא אחר. לאחרונה קיימתי דיון עם חבר ששאל אותי מדוע הארגון אינו עוסק בהפרות זכויות אדם של חמאס. שלחתי לו את הדוח של הארגון שבו נקבע כי ירי הרקטות של חמאס על ישראל הוא פשע מלחמה. החבר המשיך ותהה מדוע הארגון אינו עוסק בזכויות אדם שחמאס מפר בכל הנוגע לאוכלוסייה הפלסטינית. לאחר דקה של חיפוש בגוגל מצאתי ושלחתי לו את הדוח העוסק בדיוק בסוגיות אלו וקובע שחמאס צריך להפסיק הרג ועינויים של פלסטינים. העובדה שאותו חבר כביכול "ידע" שהארגון אינו עוסק בחמאס אלא רק בישראל, אף שקל מאוד לגלות שהארגון הוציא דוחות ביקורתיים מאוד על חמאס, מראה עד כמה ההתקפה על ארגון זה ועל ארגוני זכויות אדם בכלל מצליחה. כאשר לאחרונה צורפתי לוועדה המייעצת לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה של הארגון, כתב אחד מאותם גופים שמטרתם לעשות דה-לגיטימציה לארגוני זכויות אדם, שהצירוף של כמה חברים, ובכללם כותב שורות אלו, מעיד על המשך ההטיה האנטי-ישראלית של הארגון. כדי לבסס טענה מופרכת זו כתב אותו גוף שאני טענתי שישראל הורגת ילדים פלסטינים. חוץ מהעובדה המצערת שישראל אכן עושה זאת, המאמר שקושר כדי לתמוך כביכול בקביעה זו הוא מאמר שבו כתבתי על הריגת ילדי "האחר" כדבר מצער שקורה באזורנו, ודיברתי על טבח של ילדים בשדרות ובעזה. את העובדה שדבריי התייחסו גם להרג של ילדים ישראלים בשדרות, "שכח" משום מה אותו גוף להזכיר. עוד טען הארגון שהח"מ תמך ב"קמפיין" של הפסקת השקעות בישראל. אלא שמאמרי שקושר כדי לתמוך בקביעה זו, עסק באופן נקודתי בהחלטתה של קרן הפנסיה הנורווגית להפסיק להשקיע בחברת אלביט, והסביר שהדבר נבע והתחייב מקביעת בית הדין הבין-לאומי בעניין הגדר, ולפיה אסור לאף מדינה לסייע לבניית החומה שישראל בונה בגדה המערבית, ומתפקידן של המערכות של אלביט בחומה זו. הסברתי שמועצת האתיקה שעל המלצתה הסתמכה ההחלטה, התבססה על החובות שנקבעו בהחלטת בית הדין הבין-לאומי. בתמימות מסוימת שלחתי הודעת דואר אלקטרוני לאדם שעומד בראש אותו גוף שעוסק בדה-לגיטימציה של ארגוני זכויות אדם ושכתב את כל הדברים המעוותים האלה, ושאלתי מדוע עוותי עמדותיי. גם לפנייה זו טרם קיבלתי מענה.
אבל לא הייתי צריך להמתין למענה כדי לדעת את התשובה: עמדותיי עוותו כחלק מקמפיין של דה-לגיטימציה לארגוני זכויות אדם ולכל מי שפעיל בארגוני זכויות אדם ובעצם לכל מי שעוסק בתחום. כיום הגופים ה"עוקבים" אחר ארגוני זכויות אדם ואחר האקדמיה ומסמנים כל עמדה ביקורתית כעמדה אנטי-ישראלית ומנסים לעשות לה דה-לגיטימציה, לא פעם מתוך עיוותה, הם אחד האיומים הגדולים על ההגנה על זכויות אדם ועל הדמוקרטיה בכלל. המקרתיזם שמאפיין גופים אלו, וכן ההתקפה על ועדת גולדסטון, מטרתם להטיל טרור על מי שעוסק בזכויות אדם ועל מי שמבקר הפרות שלהן. אלא שבלי עיסוק וביקורת מתחום זכויות האדם, וכאשר הדיון יוסט תמיד ל"שליח" במקום להפרות עצמן, הפגיעה בזכויות אדם רק תלך ותחמיר. זו סכנה אמתית שרובצת לפתחנו, ולכן על כל מי שחרד לדמוקרטיה ולזכויות אדם להוקיע את השיטה של "להרוג את השליח".
פורסם ב 12 בדצמבר 2009 21:38 במדור לפני החוק/תוקף החוק | 25 תגובות | אפשרויות
אומץ הוא לא היעדר הפחד
על הנוער שנותן תקווה ועל מצעד זכויות האדם
למי שטרם ראה, כאן ניתן לראות את הכתבה של בן שני ושרית מגן ששודרה אמש בתכנית "עובדה", שכללה ראיונות עם רז ויוני, שני נערים שנפצעו ברצח בבר-נוער, עדיין מאושפזים, ומרותקים לכסא גלגלים. כמו כן רואינו דניאל וטל, שני צעירים שהיו במקום בזמן הרצח, וחזרו אליו, הפעם יחד עם הוריהם. אם טרם ראיתם, אל תחמיצו.
כאשר רז מישקין מספר על החיים בארון לפני, ואומר שעכשיו הוא מרגיש שהוא יכול להתחיל לחיות כפי שהוא רוצה, כי אמנם הוא מרותק לכסא גלגלים, אבל עכשיו, כאשר הארוע הזה למעשה "השלים" את יציאתו מהארון שהתרחשה בעצם רק חודש לפני הרצח, הוא יכול לחיות את מה שאמיתי לו, אנו מקבלים תזכורת על המחיר הכבד של הומופוביה, בכל צורותיה. כך גם כאשר יוני בוקס, שרק פציעתו הקשה הוציאה אותו מהארון בפני הוריו, מספר שאין לו קשר עם חבריו, ההומופובים לדבריו, לכיתה בבית הספר החיפה.
|
ראו הרשימות הקודמות שלי בעקבות הרצח: פולמוס האאוטינג וההומופוביה הליברלית הומופוביה ושנאת זרים במקרה של תומאס שמידט, בן זוגו של ניר כץ ז"ל |
הסרט הזה מזכיר לנו את המחיר הכבד שפצועי הארוע עדיין משלמים, וזאת לצד המחיר הנורא מגדיעת חייהם של ניר כץ וליז טרובישי. העובדה שהנערים האלו נורו במקום האחד בו הרגישו בטוחים להיות הם עצמם, מזעזעת כל פעם מחדש. העובדה שיש מי שלא יכל כשהשתחרר מבית החולים לחזור הביתה אחר הארוע הזה, ושאביו אמר לו שחבל שלא נהרג, מעידה אף היא על עומק ההומופוביה בחברה שלנו, שאוהבת לחשוב את עצמה ל"ליברלית" בנושאים האלו.
קשה היה לצפות בסרט, גם בגלל הפגיעה הקשה בנערים, שניהם רקדנים, וגם בגלל שהוא החזיר לאותו ליל אימה, ולמקומות הזה בו נגע הרצח בצורה כל כך קשה. המקום בו אתה תוהה מדוע יש כל כך הרבה שנאה, המקום בו קולטים מחדש כיצד הרצח ביקש לשלול את הבטחון שהמקום בו הוא אירע ביקש לתת. אבל יש גם משהו שנותן תקווה, וזה ההאזנה לנערים האלו. לראות ולהתפעל, כיצד, אל מול כל כך הרבה שנאה, הם מלאים באהבה, תקווה ואומץ. כתבתי כאן אחרי הרצח כאשר דורון חלוץ בהארץ הביא את דבריהם של שישה ילדים, שחלקם נפצעו גם כן בארוע, שזה הדבר שהכי גרם לי אושר ונתן לי סיבה לאופטימיות אל מול כל הרוע והשנאה. והדברים נכונים גם לבני הנוער שראינו אתמול. לכן, אני מבקש מכאן לומר להם תודה.
אור גיל, אחד מהנערים שנפגע בארוע ושרואיין בכתבה בהארץ, אמר בעצרת שהתקיימה אחרי הרצח את הדברים הבאים: "מישהו אמר לי השבוע, אומץ הוא לא היעדר הפחד, אלא ההחלטה שיש משהו חשוב יותר. והמשהו החשוב יותר הוא לא להתפשר על החופש ...".
* אפשר עדיין לתרום:
ואפשר גם לתרום לארגון הנוער הגאה, לשיקום בר-נוער, לבית דרור שנותן מחסה לבני נוער הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרס שלא יכולים לחיות בבית משפחתם, ולגופים נוספים כמו חושן והבית הפתוח.
* אות זכוית האדם על-שם אמיל גרינצוויג שמוענק כל שנה על ידי האגודה לזכויות האזרח יוענק השנה לניר כץ שנרצח בבר-נוער, ולרות ופול קדר, ממקימי "יש דין", ארגון שפועל למען זכויות אדם בשטחים ולאכיפת החוק כנגד הפוגעים באוכלוסיה הפלסטינית. האות ניתן לניר כץ ז"ל ולבני הזוג קדר כמייצגים אנשים הפועלים בהתנדבות וצנעה למען דמוקרטיה וזכויות אדם.
האות ינתן ביום שישי הקרוב 11.12 - יום אחרי יום זכויות האדם הבינלאומי שחל ב 10.12- במסגרת מצעד זכויות האדם,ארוע חסר תקדים בישראל בו ישתתפו למעלה ממאה ארגוני זכויות אדם שעוסקים במגוון עשיר של נושאים. בעיני המצעד חשוב כי הוא מזכיר את הקשר בין הנושאים השונים ואת המחויבות הכללית לזכויות אדם, גם מטעם ארגונים שמתמקדים בנושאים או קבוצות מסוימות. סולידריות נמצאת ביסוד המצעד הזה, ולכן הוא ארוע מרגש. קראו כאן איך, מתי ואיפה.
בסרט הזה "מונולוג על אהבה" שעשתה סיון גבריאלוביץ, שהוא חלק מפרויקט של סרטים נגד הומופוביה, תומאס שמידט, בן זוגו של ניר כץ ז"ל, מדבר על אהבתם. עוד רגע כואב בו אנו נזכרים במחיר ההומופוביה. ראו בהקשר זה את רשימתי הומופוביה ושנאת זרים במקרה של תומאס שמידט, בן זוגו של ניר כץ ז"ל
פורסם ב 8 בדצמבר 2009 19:45 במדור אם יש סקס אחר | 6 תגובות | אפשרויות
תה, דים סאם ועוגיות מקרון ב Yauatcha
|
זוהי גרסה עברית של הפוסט השלישי בסדרה The Best Teas in London שאני מפרסם בבלוג התה הקולקטיבי Cha Dao. הפוסטים הקודמים בסדרה עסקו בבית התה TeaSmith ובחנות התה Postcard Teas. בקרוב יתפרסמו פוסטים נוספים בסדרה זו. |
דלתות זכוכיות כחולות מקדמות את פני המבקר המגיע ל Yauatcha, בלב אזור הסוהו של לונדון. כאשר המבקרים נכנסים מבעד לדלתות אלו, מתגלה לעיניהם מימין לכניסה דוכן מפתה של פטיסרי צרפתי. מול הכניסה מתגלה חדר תה מעוצב ויפהפה, ובו דלפק רחב המשמש לחליטת תה. פאנלים של זכוכיות כחולה מפרידים את חדר התה מאזור שנמצא מאחוריו ושניתן לראותו במעומם מעבר לזכוכיות השקופה רק למחצה, בו עובדים שפים מיומנים על הכנת מבחר נרחב של דים סאם.
הרשימות הקודמות בסדרה זו על המקומות המשובחים ביותר לתה בלונדון לקחו אותנו ל TeaSmiths, בית ובר תה בו ניתן גם לקנות תה וכלי תה, ול Postcard Teas, חנות תה בה ניתן גם לשתות תה. Yauatcha היא בקטגוריה נפרדת משני אלו, שכן היא המסעדה המובחרת ביותר בלונדון לאוהבי התה. אך Yauatcha אינה רק מסעדה. בעוד שהקומה התחתונה, בה זרועה התקרה בתאורה דמוית כוכבים, משמשת כמסעדה שזכתה (ובצדק) לכוכב נחשק ממדריך המישלן, הרי שקומת הכניסה, בה מוגש תפריט המסעדה המלא בשעת ארוחת הערב, משמש במשך כל שעות היום כבית תה ודים סאם.
אלו אם כן שלושת הצירים סביבם חגה Yauatcha: תה; מטבח סיני משובח עם דגש על דים סאם; ופטיסרי צרפתי, המוכן כאן עם מגע אסיאתי. קשה לחשוב על שילוש מוצלח יותר מאשר זה שנחגג כאן, בפרט לאור העובדה שכל שלושת מרכיביו מוגשים כאן באיכות מעולה. תה ודים סאם הם שילוב מסורתי ומשובח מאין כמוהו, וקשה לחשוב על מקום מוצלח יותר לאוהבי התה הלונדונים ולמבקרים, בו יוכלו ליהנות כל כך מארוחת צהריים, תה מנחה, ארוחת ערב, או פשוט תה משובח עם דים סאם בכל שעה משעות היום.
בתפריט בית התה של Yauatcha כשבעים סוגי תה. מתוכם, כעשרים וחמישה סוגי אולונג מטייוואן וסין, הנקרא כאן בשמו הסיני "תה כחול". השם אולונג ניתן לתה שנמצא בין הקטגוריה של תה ירוק (תה מעלים שלא עברו כלל חמצון) לתה שחור (תה מעלים שעברו חמצון מלא), ולכן תה אולונג מכונה לעתים גם "תה מחומצן חלקית". בתוך העולם העשיר והנפלא של תה אולונג יש סוגים רבים של תה השונים זה מזה ברמת החמצון (רמה נמוכה משמעותה תה שקרוב יותר לתה ירוק, רמה גבוהה משמעותה תה שקרוב יותר לתה שחור), מידת הקלייה של העלים, האזור בו הם גדלו (גובה הוא אלמנט חשוב) ועוד. לצד המספר הגדול של סוגי אולונג, יש כאן גם שני סוגים של תה ירוק מטייוואן, חמישה סוגים של תה פו-אר (תה כהה שעובר יישון), ומספר סוגים של תה לבן, תה שחור ותה מתובל בפרחים. בנוסף למבחר הגדול של תה מסין וטייוואן, יש כאן גם כתריסר סוגים של תה דרג'ילינג מהודו, ועוד מספר סוגי תה שחור מאזורים אחרים בהודו וסרי-לנקה. ניתן גם לקנות את סוגי התה השונים להכנה בבית. בתפריט המסעדה יש מגוון קטן יותר אך עדיין מצוין של תה, כולל דוגמאות מייצגות של סוגי התה השונים, בפרט כאלו שמתאימים היטב למזון המוגש כאן.
Yauatcha רוכשת את התה מסין ומטייוואן ממגדלים בארצות אלו באמצעות מומחה התה מאסטר קונג המבוסס בטאיפי, והמשמש כקונה ויועץ התה של המסעדה. התה ההודי נרכש על ידי המסעדה ישירות בהודו. Yauatcha יוסדה, כמו המסעדה האחות שלה Hakkasan, אף היא מסעדה סינית לונדונית בעלת כוכב במדריך המישלן, על ידי אחד המסעדנים המובילים של לונדון, אלאן יאו. יאו, יליד הונג-קונג, עומד מאחורי כמה מקונספטי ההסעדה המעניינים ביותר בלונדון. בשנת 2007 הוא מכר את החברה שמחזיקה ב Hakkasan ו Yauatcha לרשות ההשקעות של אבו-דאבי. הוא נשאר בעל מניות מיעוט בחברה, ועד לשנת 2009 גם המנכ"ל שלה, ומתוקף כך האדם לו כפופים המנהלים של כל אחת מהמסעדות. עם זאת לאחרונה פרש יאו מתפקיד המנכ"ל.
מאז הקמתה בשנת 2004, מוגש ב Yauatcha כל יום תה מנחה מלא. מצד אחד משמר טקס זה את המסורת האנגלית של תה מנחה הכוללת סנדביצ'ים, סקונז, ועוגות. העוגות כוללות גרסאות מוקטנות של כמה מהעוגות הנפלאות של Yauatcha, עוגיות ושוקולד תוצרת בית, עוגיות מקרון נפלאות, ופירות טרופיים טריים. לחלופין, ניתן להזמין "תה מנחה אוריינטלי", במסגרתו מוחלפים הסנדביצ'ים במבחר דים סאם, בצורה שמאפשרת ליהנות מתה עם שניים מבני הלוויה המוצלחים ביותר שלו, זה הסיני וזה האנגלי: דים-סאם וסקונז. בכל מקרה תה המנחה של Yauatcha כולל כמות כה רבה של מתוקים כך שניתן בקלות לחלוק אותו בין שני סועדים. כאשר מתחשק משהו קצת פחות מתוק, ניתן להזמין תה, מבחר דים סאם מהתפריט, וכמה מעוגיות המקרון המצוינות של Yauatcha. בעיני זוהי אחת הדרכים הנעימות והתרבותיות ביותר לבלות מספר שעות בלונדון.
עוגיות המקרון כאן נעשות בחלקן בטעמי תה, כמו מאצ'ה ליים, שוקולד יסמין, ומקרון תה כחול. בכל מקרה, למען הקוראים שחולקים עימי את האהבה לעוגיות מקרון, אציין שאלו המוגשות כאן הן עוגיות המקרון הטובות בלונדון לצד אלו המוגשות בסניפים הלונדונים של הפטיסרי הצרפתי המשובח Laudree.
כשנפגשתי עם ווינדי לינג, אחת מהמלצריות הראשיות של Yauatcha והאחראית על הדרכת התה במקום, ומתוקף כך אחת מדמויות המפתח האחראיות על הדרכת הצוות על הכנת התה כראוי, שאלתי אותה מה התה האהוב עליה באופן אישי. ללא היסוס היא בחרה ב High Mountain Fo Shou, תה אולונג מהרי Fo Shan באזור Chiayi בטייפי שבטייוואן. זהו אכן תה מצוין, ארומטי מאוד. תה מרמה זו מוכן ב Yauatcha בכלי סיני מסורתי הנקרא גאיואן, בשיטת הגונג-פו-צא. זוהי שיטת הכנה סינית בה נחלטת כמות גדולה יחסית של עלים במעט מים בסדרת חליטות קצרות בה בין חליטה לחליטה משתנים ומתפתחים הארומות והטעמים שמפיקים עלי התה. החליטות הראשונות מוכנות על ידי הצוות, ששם שמונה גרם של עלי תה בגאיואן המשמש לחליטת העלים. המלצר או המלצרית מנחים את הלקוחות כיצד להמשיך ולבצע את החליטות הנוספות בעצמן, וכך יכולים אלו ללמוד את רזי טקס הכנת התה הסיני בעצמם. רק סוגי התה מדרוג גבוה, כאלו שעולים כאן עשרה פאונד ומעלה, מוגשים בשיטה זו. עם זאת המבחר הגדול של תה זול יותר יוגש אף הוא בצורה זאת אם הלקוחות יבקשו זאת.
לולא בקשה מפורשת כזו יוגש התה שמחירו פחות מעשרה פאונד בקומקום ממנו ניתן למזוג מספר כוסות תה. עם זאת מעניין שגם הנוזל שבקומקום הוא למעשה תוצאה של סדרת חליטות קצרות רצופות: התה שמוגש בקומקום נחלט תחילה בקנקן זכוכית, בו נחלטים שמונה גרם של עלי תה בחליטות של 12, 12 ו-8 שניות. לקנקנים חלל תחתון שהמים מנוקזים אליו אחרי כל חליטה. בעוד שהעלים נשארים בחלל העליון. בסיכומו של התהליך הנוזל שבחלל התחתון הוא תוצאת שלושת החליטות והוא שנמזג לקומקום ממנו מוגש התה. שיטה זו מהווה אולי דה-קונסטרוקציה של שיטת הגונג-פו-צא, שכן היא גם מכסה וגם מגלה בו זמנית את האפקטים שבדרך כלל שלושת החליטות היו נותנות בנפרד. בכל מקרה, התוצאה מוצלחת מאוד.
המספר הקטן מאוד של סוגי תה נדירים ויקרים ביותר, כמו למשל תה פו-אר בן 35 שנה, שעולים כאן מעל עשרים פאונד, מוגשים בטקס תה סיני "משודרג", בו התה מוכן בגאויאן אך נעשה שימוש גם בכוסות הרחה שהתה עובר דרכן בדרך מהגאויואן אל הכוס ממנה הוא נשתה. כוסות הרחה הן כוסות ארוכות וצרות שבשיטת הגונג-פו-צא מעבירים דרכן לעתים את התה, בצורה שמאפשרת אופטימיזציה של הנאה מהארומות של התה החלוט.
כל התה הסיני נחלט כאן בטמפרטורה של 86 מעלות, טמפרטורה שאפשר לראות אותה כפשרה שיכולה איכשהו להתאים לכל סוגי התה. רק כשמדובר בתה שמגיע מהודו נוהגים כאן בשיטה האנגלית של חליטת התה בקומקום עצמו, והשארתם בו בזמן ההגשה. אך בהתחשב בסוג המזון המוגש כאן, התה מסין ומטייוואן הוא זה שמרבית אוהבי התה יעדיפו לשתות כאן.
אחד מסוגי התה המובחרים כאן הוא תה האולונג Tie Guan Yin ממחוז Anxi באזור Fuijan שבסין. תה זה מופיע כאן בשתי גרסאות. אחת מהן ארומטית בצורה נפלאה, עדינה, וקלה, בעוד שהשנייה היא דוגמה מצוינת לסגנון של תה אולונג כהה יותר שעבר קלייה. שני סוגי התה מתאימים היטב לדים סאם, כאשר הגרסה הקלויה מתאימה יותר למנות הכבדות יותר. עם זאת קשה לטעות כאן בכל הנוגע להתאמת התה הסיני ובפרט תה האולונג לדים סאם. מבחר הדים סאם כולל דמפלינג שנחאי מצוינים (הן בגרסה צמחונית וגרסה לא צמחונית), צ'אנג-פאן ממולא אספרגוס או פטריות, גלילי שיטאקה וברווז, דאמפלינג באמבו, ועוד מבחר גדול ומצוין. בתפריט המסעדה מצטרפות לדים סאם מנות סיניות מסורתיות נוספות כמו קונגי (מעין דייסת אורז) משובחת, עוף קונג-פאו חריף מתוק, וירקות ירוקים סינים מוקפצים כמו למשל גאי לאן המוכן עם רוטב ג'ינג'ר.
תה ירוק משובח המוגש כאן הוא תה ה Long Jing ) Dragon Well) של Yauatcha שנהניתי ממנו פעמים רבות, הן בבית התה והן בבית. זהו תה עם טעמים וארומה טריים ומשובחים ואחד הביטויים הטובים ששתיתי לסוג זה של תה. עם זאת המגוון הקטן יחסית של תה ירוק כאן עורר את סקרנותי. מתברר שהתה הירוק והתה המתובל בפרחים (יש כאן תה יסמין ותה סחלב מוצלחים ביותר), הם למעשה קטגוריות התה הפופולאריות ביותר בקרב הלקוחות. עם זאת המבחר הגדול של תה "כחול" (תה אולונג) המוגש כאן, (מאחר והוא נחשב – ובצדק – כמתאים ביותר לאוכל שמוגש כאן ובפרט לדים-סאם), מפתה גם את הלקוחות שלא נחשפו קודם לקטגוריות תה זה להתנסות בו.
לאלן יאו היה את החזון לפתוח בית תה סיני מודרני בלב לונדון. הצלחתו סיפקה לנו את אחד המקומות המשובחים ביותר לתה בלונדון. Yauatcha הוא בית תה שיכול לעורר את הקנאה של כל עיר גדולה בעולם. אכן, כיום, כאשר המקום הוא חלק מעסק גלובלי, נבחנת האפשרות של פתיחת סניפים בערים מרכזיות אחרות, כפי שכבר קרה עם המסעדה האחות, Hakkasan. עם זאת Yauatcha הוא מקום קשה להפעלה תוך שמירה על הסטנדרטים הגבוהים והמוקפדים שמאפיינים את המקום: כדי להפעילו נדרשים שפים סינים מיומנים בהכנת דים סאם מצוין, קונדיטורים מצוינים הבקיאים ברזי הפטיסרי הצרפתי, וכמובן צוות המיומן היטב בהכנה והגשה ראויה של תה. אפשרות אחרת שנבחנת היא הרחבת הנוכחות בשוק של מותג התה של Yauatcha, שכיום נמכר רק בבית התה בסוהו.
בכל מקרה, כיום Yauatcha הוא בית התה והדים סאם האולטימטיבי ללונדון למאה העשרים ואחת. העתיד יגלה האם אכן יתבצע ניסיון לשכפל אותו בערים אחרות, ובמידה וניסיון כזה יתקיים, מה יהיו תוצאותיו. כמו כן יש לקוות שפרישתו לאחרונה של אלן יאו מניהול המקום לא תגרום להתרופפות בסטנדרטים. בינתיים, כדאי מאוד לבקר במקום האהוב הזה. בכל פעם שאני מגיע הנה, בין אם לארוחת צהריים קלה, לתה מנחה עם דים סאם, או לארוחת ערב עם מבקרים, אני עוזב תוך ציפייה לביקור הבא.
Yauatcha
15-17 Broadwick Street
London W1F 0DL
Tel 020 7494 8888
Email: reservations@yauatcha.com
|
לפוסטים קודמים על תה ראו: |
פורסם ב 30 בנובמבר 2009 02:28 במדור אכול ושתה כי מחר נחיה | 7 תגובות | אפשרויות
מסע בדרך התה הישראלית
ה"מסע" בדרך התה
אלון איתן פותח את הדלת למשרדי חברת 'אוצ'ה' בתל אביב, ובשומת (ארומה) מגוונת של תה ממלאה את האוויר. לפני כמעט ארבע שנים הופיעו בשוק התה המקומי מספר שחקנים חדשים. אחד הבולטים מהם היה אוצ'ה. אחרי מספר שנים של פעילות, אוצ'ה שומרת על מעמדה כיבואנית בולטת של תה איכותי לישראל.
בכתבה שפורסמה לפני ארבע שנים, אחרי שאוצ'ה ומספר שחקנים חדשים אחרים הופיעו בשוק התה, תהינו האם מהפיכת התה בפתח, והאם ישראל, שהייתה כשממה כמעט מוחלטת לאוהבי התה, תגלה סוף סוף את התה שמעבר לשקית. נדמה שהשנה אפשר להתחיל לברך על צעדים משמעותיים נוספים בדרך לשיפור איכות התה
אוצ'ה אומנות התה
או'צה הרחיבה לאחרונה את מגוון התה שלה. בין סוגי התה החדשים יחסית שהחברה מייבאת לישראל, תה לבן, ותה ירוק יסמין אורגני.
התה הלבן, המעודן מאוד בטעמיו, זוכה לפופולאריות הולכת וגוברת בעולם, שמזכירה את הגילוי של התה הירוק לפני מספר שנים. בעוד אני משוחח עם אלון על המתרחש בשוק התה המקומי, הוא מכין לי כוס של תה ירוק יסמין אורגני. זהו תה ירוק סיני שתובל בפרחי היסמין, המעניקים לו את הטעם ובעיקר הארומה האופייניים כל כך של פרח זה. זהו תה שיענג הן כתה חם והן כתה קר. זו ההזדמנות להזכיר שלא צריך לשתות תה רק בחורף המתקרב, ואפילו אם קשה לכם לחשוב על משקה חם בקיץ תל אביבי, הרי שתה ירוק קר המוכן בבית הוא משקה בריא, מרענן ובהנחה שלא מוסיפים לו ממתיקים, נטול כל קלוריות. במלים אחרות: המשקה האידיאלי לקיץ.
לצד תה ירוק יסמין סיני, לאוצ'ה גם מבחר של תה ירוק יפני. תה ירוק הוא תה בו העלים כלל אינם מחומצנים (להבדיל מתה שחור בו העלים התחמצנו לחלוטין, ותה אולונג בו העלים מחומצנים במידה חלקית). על מנת לעצור את תהליך החמצון כדי לייצר תה ירוק, יש בשלב עיבוד עלי התה לחמם את העלים ולהרוג את האנזימים שגורמים לחמצון. בעוד שבסין הדבר נעשה מעל אש, הרי שביפן החימום נעשה באידוי. התוצאה, עלים ששמרו על צבעם הירוק הבהיר וטעמיהם החדים. באוצ'ה אפשר למצוא את תה הסנצ'ה, תה ירוק יפני מסורתי, לצד תה האורז היפני, תה שהוספו לעליו פצפוצי אורז חום. כמו תה היסמין, כך גם שני סוגי תה אלו, שניהם אורגניים, יהוו בסיס מצוין הן לתה חם והן לתה קר.
אפשר למצוא פה גם תה מאצ'ה, זהו תה יפני שנטחן לאבקה, והוא התה אותו שותים בטקס התה היפני המסורתי. אפשר להכין ממנו גם גלידה, לאפות איתו ועוד. אבל בשביל חוויה ייחודיות ושונה כדאי גם לנסות לשתות אותו בשיטה היפנית, על ידי הקצפת האבקה במים עד להכנת משקה בעל מרקם אחיד, סמיך ועשיר. ביחד עם תה הבנצ'ה שגם אותו משווקת החברה, מכיל עכשיו הקטלוג של אוצ'ה את ארבע הקטגוריות העיקריות של תה ירוק יפני, מה שיכול לאפשר גם למתעניינים בישראל לעשות היכרות עם הסוגים השונים והמרתקים של התה שמגיע מיפן. לצד תה לבן ותה ירוק, יש גם תה שחור וגם רויבוס (התחליף הדרום אפריקאי המשובח לתה), הקטלוג מביא לצרכן הישראלי מגוון של מבחר סוגי תה וחליטות שמשחררים אותו בתלות מהתה הנחות המוצא עצמו בדרך כלל בשקיות התה המסחריות. נוסף על כך גם מגוון של קומקומים וכלים לתה, לרבות קומקומי ברזל יצוק יפנים מסורתיים. אפשר למצוא את המוצרים בחנויות שונות וגם להזמין ישירות דרך האתר.
למה תה?
רבים מהקוראים בוודאי תוהים: למה תה? זה לא המשקה הזה ששותים כשחולים? סביר להניח שמי שמחשבה זו עוברת בראשם כרגע, לא נחשף לתה איכותי מעבר למה שנמצא בשקית הסטנדרטית. דינם כדין מי שלא נחשף לקפה מעבר לקפה נמס אינסטנט או לא נחשף ליין מעבר ליין שנמכר בקופסאות קרטון. היחס בין תה שמוצא עצמו בדרך כלל בשקיות התה ובין תה איכותי שנמכר בתפזורת, הוא כמו זה שבין היין בקרטון ובין היין איכותי הנמכר בבקבוק. בעוד שתה שבשקיות הוא בדרך כלל תה שיוצר בשיטה תעשייתית, הרי תה איכותי שנמכר בתפזורת הוא תה שיוצר ידנית בשיטה המסורתית, תוך שימוש בעלים שלמים, כאשר תה משובח נעשה אך ורק מהניצן שטרם נפתח ושני העלים הסמוכים אליו, מה שמכונה באנגלית “ two leaves and a bud” - שכן אלו העלים בהם מרוכזים הבשומת והטעמים. כשמגלים את עושר הניחוחות והטעמים שבתה משובח, קשה לחזור אחורה לשקית התה. זהו תה שבמיטבו, מרענן את הגוף ואת הנפש, וגם נותן חוויה מענגת לאף ולחיך.
תה אמו
תובנות מסוג זה הובילו את איריס קוואן, תזונאית בהכשרתה, לפתוח את חנות התה שלה, 'תה אמו', הממוקמת במתחם מנדרין שופ בתל אביב. אחרי שנים רבות בהן חיה בארצות הברית והתרגלה לקנות ולשתות תה בחנויות ייעודיות, מצאה קוואן כי בארץ קיים חוסר בתחום זה. בחנות הנעימה שלה יש מגוון תה מכל הסוגים העיקריים. בתחום התה הירוק בולט כאן לטובה תה סנצ'ה יפני, עם מרירות עדינה ונעימה. יש כאן גם תה אולונג, מסוג תייה גואנין (Tie Guan Yin). תה אולונג אפשר להכין בחליטה חד פעמית, אבל כדאי גם מאוד להכיר את שיטת ההכנה הסינית גונג פו-צא, שכוללת מספר חליטות חוזרות של כמות גדולה יחסית של עלים הנחלטים במים בקומקום קטן לזמן קצר. כך אפשר לבחון כיצד הארומה והטעם מתפתחים בין החליטות. כאשר הכנתי את התה הזה בבית, נהניתי במיוחד מהחליטה השלישית, כפי שקורה לעתים קרובות בתה אולונג.
כמו ל'אוצ'ה', גם ל'תה אמו' מיתוג יפה וברור לצרכן. בין מגוון כלי התה שבחנות, צריך לציין לטובה את העובדה שנמכרים כאן הקומקומים האיכותיים של חברת Forlife, בעלי פילטר נשלף שעושה את הכנת התה לידידותית ופשוטה. בנוסף לתה בתפזורת אותו מייבאת קוואן באופן ישיר, נמכר כאן גם תה בשקיות מעוצבות של חברת Tea Forte. זוהי מתנה מעוצבת, אך אם אתם רוצים להכיר סוגי תה חדש ואיכותי עדיף לדעתי להתרכז בתה שנמכר בתפזורת.
פייפ ותה
'תה אמו' היא אחת משתי חנויות תה חדשות שנפתחו בתל אביב. מזרחה ממנה, ממוקם הגלגול השלישי של החנות 'פייפ ותה', שפעלה בעבר במודיעין, עברה בשנה שעברה לדרום תל אביב, והתמקמה עכשיו מחדש ברמת החי"ל. [הערה: התמונות צולמו במיקום הקודם של החנות בדרום תל-אביב].
מנהל החנות, מרק קוטלר, הוא ממומחי המקטרות הבולטים בישראל, ובחנות יש ל'פייפ' מקום מכובד לא פחות מאשר לתה. מרק מסביר לי על סוגי המקטרות השונים ואני מתפעל מהמגוון והעושר שלא ידעתי שקיים. אבל אנו כאן בשביל התה, אליו הגיע מרק בעקבות אהבתה של אשתו למשקה. פה מתמחים אך ורק בתה סיני. איגור סוחרבסקי, מומחה לרפואה סינית וגם לתה סיני, מייעץ לחנות, ומגיע פעם בשבוע לערוך טעימות תה. באופן יומיומי אחראי על תחום התה אורי רווה. כאן מעודדים הכנת תה בשיטה הסינית המסורתית, גונג פו-צא, ובדרך כלל בימי שני אחר הצהריים מתקיימות כאן טעימות תה, בהנחיית סוחרבסקי (כדאי להתקשר מראש ולברר). אפשר למצוא כאן בין היתר תה לונזין (Long Jing) משובח, שהוא אחד מסוגי התה הירוק הסיני המפורסמים, מבחר סוגי תה אולונג טובים מאוד, כמו למשל Bai Hao Yin Zen, מעודן ומשובח (בייחוד בחליטה השלישית), תייה גואינן (Tie Guan Yin) עם ארומות וטעמים טובים, ועוד.
נמצא פה גם מוצר בשם itea, במסגרתו כעשרה סוגי תה מכל הקטגוריות. במסגרת מותג זה נמכר תה איכותי אם כי בדירוג ומחיר פחות גבוה מהתה שנמכר בחנות. זוהי סדרה של תה שאמור להיות נגיש יותר לצרכנים, להימכר בחנויות מזון וטבע, וגם במסעדות ובתי קפה. בסדרה זו יש ייצוג לכל סוגי התה הסיני, החל מתה לבן מעודן, דרך תה ירוק, אולונג, ושחור. יש בסדרה גם תה ירוק מתובל ביסמין, לפסונג סושונג שהוא תה מעושן (יש האוהבים ויש השונאים – נסו ותחליטו בעצמכם), ופואר, שהיא קטגוריה מרתקת ומורכבת של תה המיועד ליישון. תה הלונזין הירוק שנמכר בסדרה זו מייצג היטב סוג זה של תה, עם טעמיו הירוקים המענגים, וגם תה האולונג מסוג התייה גואנין בסדרה בהחלט איכותי. אם לשפוט לפי סוגי התה מסדרה זו שטעמתי, הרי שהיא נותנת ייצוג יפה ביותר למגוון סוגי התה הסיני וטעימה של המגוון שנמצא בה יכול לתת מבוא נאה לעולם התה שמגיע מהארץ שנושאת בכתר מקור התה. אפשר גם לרכוש כלים סיניים מסורתיים להכנת תה, כמו קומקומים עשויים מחרס אי-שינג המשובח במיוחד, או גייואן – כוס סינית מסורתית בה חולטים תה.
תה שייפ
לאוהבי התה כל זה נשמע כמעט כמו מדע בדיוני. לפתע אפשר לבחור בתל אביב בין שני סוגים של סנצ'ה, ליהנות משניהם ולהשוות ביניהם. אפשר לקנות לונזין טוב, וכך יש נציגות הן לתה הירוק היפני והן לתה הירוק הסיני. למעשה אפשר לטעום את כל הקטגוריות העיקריות של תה יפני ושל תה סיני. כמו כן יש תה לבן, שלפני אך לא מעט זמן איש בישראל לא שמע עליו, וגם לתה האולונג, אותו עולם מופלא, עשיר ומגוון, שבין התה הירוק והשחור, ושלא מספיק אנשים מכירים וחבל, יש סוף סוף נציגות. יש גם יוזמות נוספות, כמו זו של שמוליק סיוון שהקים את חברת Tea Shape, שמוכרת פקעות תה יפות במגוון צורות, העשויות כולן מתה ירוק המתובל היטב בפרחי יסמין. סיוון עבד עם יצרנים בסין לפתח גרסה של צורה קלאסית זו של תה שתתאים לשוק הישראלי. הוא משווק גם קומקומים שקופים נאים שיאפשרו לצפות בהנאה בפתיחת הפרח, ולצרף להנאה מתה היסמין את ההנאה האסתטית.
לצד כל אלו ישנן עוד יוזמות בשלבים שונים של התפתחות של ייבוא תה סיני לישראל. אך כבר כיום אפשר סוף סוף להתחיל, גם בישראל, במסע בדרך התה. נכון שעדיין אין בישראל את עושר ומגוון סוגי התה שאפשר להשיג בפריז, לונדון או ניו יורק, ועדיין אין בה בתי תה בהם מגישים מגוון סוגי תה המוכן כהלכה, אבל המגוון הרחב של תה של חברת אוצ'ה, כמו גם החנויות החדשות של תה אמו ופייפ ותה, ופקעות התה של תה שייפ, כולם יחדיו פותחים את הדלת להנאות חדשות, שיענגו גם את מי שטרם נחשף לעולם התה.
אוצ'ה אומנות התה
טלפון: 03-5257281 פקס: 03-6202744 דואר: ת.ד. 23080 תל אביב 61230
תה אמו
רח' יוניצמן 21, תל אביב - מתחם מנדרין, צומת גלילות, טלפון: 077-7002406
דוא"ל: : info@itea.co.il
רח' הברזל 26, אזור תעשייה עתידים, רמת החייל, תל אביב, טלפון: 072-222-222-0
תה שייפ
דוא"ל: shmuel@teashape.com
טלפון 054-6614050
ה"מסע" בדרך התה,פורסם בגליון מספר 138 של מגזין יין וגורמה, נובמבר 2009
לפוסטים קודמים על תה ראו: כוס התה שלי - כל מה שרציתם לדעת על תה תה מנחה - רגע לונדוני לפעמים תה יכול להיות גם השקפת עולם - רשימה בעקבות ספרו של אהוד גונן
פורסם ב 15 בנובמבר 2009 07:48 במדור אכול ושתה כי מחר נחיה | 15 תגובות | אפשרויות
הומופוביה ושנאת זרים במקרה של תומאס שמידט, בן זוגו של ניר כץ ז"ל
"הקשר בין הומופוביה לגירוש זרים" - פורסם ב"וואלה"
לפני חודשיים, בשבת ה-1 באוגוסט, נרצחו בבר-הנוער של אגודת ההומואים, הלסביות, הטרנסג'נדרס והביסקסואלים בישראל, ניר כץ וליז טרובישי. מספר שעות לפני הרצח, התקיימה בגינת לווינסקי בתל-אביב הפגנה כנגד גירוש מהגרי עבודה. זמן קצר אחריה פעלה באזור יחידת עוז, וביצעה את אותם מעשים כנגדם יצאה ההפגנה: מעצר של מהגרי עבודה מתוך כוונה לגרשם. חלק מהאנשים, שהיו באותה הפגנה, מצאו את עצמם מספר שעות אחר כך צועדים בהפגנה הספונטאנית, שהתארגנה אחרי הרצח בבר הנוער.
חודשיים אחרי הרצח מועמד בן זוגו של ניר כץ לגירוש. בהחלטה קרה ומנותקת הורה משרד הפנים לתומאס שמידט לעזוב את הארץ בתוך שבועיים (שאם לא כן יגורש), וזאת לאור הפסקת "ההליך המדורג", בו הוא היה מצוי, עקב הירצחו של כץ. "ההליך המדורג" הוא המנגנון דרכו מוסדר מעמדם של בני זוג לא-ישראלים של אזרחים ישראלים. לפי הנוהל של משרד הפנים, אם מת האזרח הישראלי תוך כדי ההליך, הרי שההליך מופסק, אם כי ניתנת האפשרות להעביר את המקרה לדיון בפני הוועדה לעניינים הומאניטאריים.
בעקבות התערבות האגודה לזכויות האזרח בוטלה הדרישה שתומאס יעזוב את ישראל, ואשרתו הוארכה במספר חודשים. בשלב זה מצוי המקרה של תומאס בפני הוועדה, ויש לקוות שזו תיתן לו בסיכומו של דבר אשרה שתאפשר להמשיך ולחיות בישראל. לשם כך תצטרך הוועדה להקפיד שלא להפלות בין המקרה של בני זוג לא נשואים כמו שמידט וכץ, ובין בני זוג נשואים. הדחייה הראשונית שקיבל שמידט התבססה על כך שהוא וניר כץ לא היו נשואים. אבחנה כזו מפלה בין בני זוג ידועים בציבור לבין בני זוג נשואים, ובפרט היא מפלה לרעה בני זוג מאותו מין שלא יכולים להינשא בישראל. האפליה לא מסתיימת בחלוקה הפורמאלית בין בנו זוג נשואים לכאלו שאינם נשואים: הנוהל לגבי מקרי מוות של בן זוג ישראלי קובע שעל מנת שמקרה יישקל כלל בפני הועדה הבינמשרדית, כאשר מדובר בבני זוג שלא היו להם ילדים, נדרש שבן הזוג הזר עבר יותר ממחצית תקופת ההליך המדורג קודם מות בן הזוג הישראלי. גם כאן נעוצה הפליה: ההליך המדורג לבני זוג לא נשואים, שמוביל בסיכומו של דבר לקבלת תושבות קבע בארץ, ארוך יותר, באופן בלתי מוצדק, מזה של בני זוג נשואים.
תומאס שמידט איבד את היקר לו מכל: את בן זוגו. משפחתו של ניר היא משפחתו, ורשת התמיכה המשפחתית והחברתית שלו, שהוא זקוק לה עכשיו יותר מתמיד, נמצאת כולה בישראל. עצם הרעיון שהוא יגורש מישראל לא יעלה על הדעת ואני מקווה ומאמין שמשרד הפנים לא יחשוב שצריך להוסיף על האסון שכבר נחת עליו גם את הגירוש מהמקום שהיה לביתו ואת הפירוד לא רק מבן זוגו, אלא גם ממשפחתו של ניר שהייתה למשפחתו. אבל צריך לראות את המקרה שלו גם בכמה הקשרים רחבים יותר. ההקשר הראשון, הוא זה של אפליה בין בני זוג ידועים בציבור, לא נשואים, ובפרט בני זוג מאותו מין, לבין זוגות נשואים. ההקשר השני, הוא עצם הבעייתיות בהפסקת ההליך המדורג וההפניה לוועדת חריגים של כל מי שהיה בעיצומו של הליך מדורג ואיבד את בן זוגו. מן הראוי שלא להכביד על מי שחי בישראל עם בן או בת זוג ישראלים ואיבד אותם, בוודאי בנסיבות טרגיות כמו אלו של ניר ותומאס, אך גם בנסיבות אחרות. מוות של בן או בת זוג הוא תמיד קשה ואיום הגירוש על בן הזוג הנותר הוא אכזרי תמיד. אבל ישנו גם הקשר שלישי, רחב אף יותר, שנוגע לעצם מעמדם של לא-ישראלים שישראל הייתה לביתם ומרכז חייהם. כאלו הם ילדי מהגרי עבודה שלומדים במערכת החינוך הישראלית ושחלקם, למרות הסדרים שנתנו פתרון לרבים מהם, עדיין מועמדים לגירוש. כאלו הם גם אנשים שחיו בישראל שנים רבות והתערו בה, שעבדו בישראל, לעתים קרובות בעבודות שישראלים רבים אינם רוצים לעבוד בהם, ומגלים אחרי שנים רבות של שהייה בישראל שאינם רצויים כאן יותר.
המקרה של תומאס שמידט הוא טרגי במיוחד ומן הראוי שמשרד הפנים ייתן לו ובמהרה מעמד של תושב קבע בישראל. אבל הוא גם מאיר את עיננו לקשר בין שתי ההפגנות שנערכו ב-1 באוגוסט בתל-אביב, זו שלפני הרצח וזו שאחריה. בסיכומו של דבר, למרות ההבדלים הרבים בין ההקשרים, יש כאן גם נושא אחד משותף: האם אנו רואים את האדם בראש ובראשונה כאדם, שווה זכויות, או שמא אנו מטפחים פחד ושנאה מהאחר והשונה, בין אם השוני שלו הוא על רקע נטייה מינית או על רקע היותו זר. המקרה של תומאס שמידט ממחיש את המפגש של המדיניות המפלה על רקע נטייה מינית, עם המדיניות הבלתי-סובלנית למהגרים לישראל, ומזכיר לנו שהומופוביה וקסנופוביה (שנאת הזר) הם שני צדדים של אותה מטבע. את הפחד והשנאה לאחר והשונה, בין אם על רקע נטייתו המינית או על רקע לאומיותו, צריך לנצח. הסדרת מעמדו של תומאס שמידט בישראל תהיה צעד חשוב בכיוון הזה.
קליפ שהכין תומאס לפרידה וזכרון מניר
|
ראו הרשימות הקודמות שלי בעקבות הרצח: להחריב דלת של כל ארון, סיבה לאופטימיות, פולמוס האאוטינג וההומופוביה הליברלית, קרוע לב אך נושם, האמנם עוד יבואו ימים
ראו על נושא זה גם את הרשימות של |
פורסם ב 8 באוקטובר 2009 23:02 במדור אם יש סקס אחר | 47 תגובות | אפשרויות
דו"ח גולדסטון שהכחשתם
דו"ח גולדסטון שהכחשתם
מאז 2001 ירו פלסטינים 8000 רקטות ומרגמות לתוך ישראל. רקטות אלו גרמו להרג מספר אזרחים ולפציעה של אלפים. לתושבי האוכלוסייה האזרחית של דרום ישראל נגרמה טראומה פסיכולוגית קשה. כשלושים אחוז מהמבוגרים ולמעלה משבעים אחוז מהילדים בשדרות סבלו מתסמונת פוסט-טראומה. הרקטות והמרגמות גרמו לנזק לבתים, בתי ספר ורכבים. שיגרת בתי הספר הופרה ונפגע החינוך. בשל הטראומה הפסיכולוגית נפגעה היכולת ללמוד. הרקטות והמרגמות גרמו גם לנזק חמור לחיים הכלכליים והחברתיים של הקהילות שהושפעו. באשדוד, יבנה, באר-שבע ומקומות נוספים אליהם נורו רקטות רק בזמן הפעולה הצבאית בעזה נגרם נזק כלכלי. בערים קרובות יותר לעזה התרחשה נטישה של תושבים.
ירי זה על ידי הפלסטינים מהווה התקפה בלתי מובחנת ומכוונת כנגד אוכלוסיה אזרחית. פעולה זו מהווה פשע מלחמה ויתכן שפשע נגד האנושות. מטרתו להטיל טרור כנגד האוכלוסייה האזרחית של ישראל, בניגוד למשפט הבינלאומי. העובדה שמספר הנפגעים הישראלים היה קטן יחסית הוא במידה רבה תוצאה של אמצעי הזהירות היקרים מאוד שננקטו על ידי ישראל, בצורת מערכות התראה, מקלטים ומיגון.
בניגוד לחובתם, לא חקרו הפלסטינים את הפרת המשפט הבינלאומי שנעשתה על ידם. בפועל, הסיכוי לבדיקה ולקיחת אחריות על ידי הפלסטינים קטן. רצוי שמועצת הביטחון של האו"ם תפקח על הליכי חקירה כלפי הפרת המשפט הבינלאומי על ידי הרשויות בעזה ואם יתברר שלא תהיה חקירה עצמאית בתום לב, שתעביר את הטיפול בנושא לבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. על הרשויות הפלסטיניות לכבד את המשפט הבינלאומי ולהפסיק כל התקפה על אזרחים ישראלים. כמו כן עליהם לשחרר את גלעד שליט ובכל מקרה עד שחרורו לתת לו את הזכויות של שבוי מלחמה, לרבות ביקורי צלב אדום.
קביעות אלו אינן ציטוט ממסמך של משרד החוץ הישראלי, אלא חלק חשוב מדו"ח ועדת גולדסטון שבדקה את התנהגות כל הצדדים בזמן הלחימה בעזה. על אף ההאשמות בתגובות הישראליות הרשמיות לדו"ח, הרי שהדו"ח אינו חד-צדדי, אינו מוטה נגד ישראל, ואינו מתעלם מפשעי החמאס. התגובות הרשמיות של ישראל שהושמעו מיד עם פרסומו לא יכלו שלא להישמע כתגובות שהוכנו מראש, ונשלפו בלי בכלל להתייחס למה שיש בו.
ונכון, לצד הביקורת על החמאס, יש בדו"ח ביקורת קשה על ישראל, שמואשמת אף היא בירי בלתי מובחן על אזרחים, ובאי הקפדה על המשפט הבינלאומי. הדו"ח מפרט בצורה דקדקנית מקרים של ירי על אזרחים שלא ניתן למצוא לו הצדקה. ירי על בתי חולים, מסגדים, ועוד. בדו"ח ניתוח מפורט של עדויות על מקרים מזעזעים בהם נורו, לעתים בביתם, אנשים בנסיבות שאין להן כל הסבר שעולה על הדעת. קראו למשל את הסיפור של משבחת אבו-חלימה: פגז זרחן נורה לעבר ביתה ולמרות שהמשפחה עברה לחדר בו סברה שתהיה בטוחה יותר, הרי שהפגז חדר דרך התקרה ופגע בה ישירות. חמישה מתו במקום, לרבות ילדים בגילאים 14, 12, 8 ושנה וחצי, אחרים נפצעו. צה"ל לא אפשר לאמבולנס לבוא ולאסוף את ההרוגים והפצועים, וגם הוריד אותם מטרקטורים עליהם נסעו לעבר בית החולים, תוך שהוא יורה והורג עוד בני משפחה ששרדו את הפגז. כך צעדו בני המשפחה שנצטוו לנטוש את הגופות, לרבות בת משפחה שסבלה מכוויות ב-45% מגופה, אל עבר בית החולים. סיפורה של משפחה זו אומת בין היתר על ידי עדויות הרופאים. כאשר קוראים עדויות אלו, הרי שהתגובות של שמעון פרס, בנימין נתניהו ואחרים נשמעות נבובות, צבועות וצדקניות.
הדו"ח מסתכל על ההתקפות האלו בהקשר הרחב יותר של המצור הישראלי על עזה והשפעתו על האוכלוסייה האזרחית וממחיש כיצד ההתקפה הישראלית על עזה הענישה, השפילה, והטילה טרור על אוכלוסיה אזרחית שלמה. בסיכומו של דבר העדויות האלו לא צריכות להפתיע אותנו. עדויות דומות התפרסמו תוך כדי הלחימה בתקשורת, והגיעו מארגוני זכויות אדם, מקבוצת "שוברים שתיקה", מחיילים שדיברו ב"שיח הלוחמים" של מכינת רבין, ועוד. הצטיירה מהן תמונה מפחידה של ירי על אזרחים כנורמה של הפעולה בעזה, לא החריג שלה.
דו"ח גולדסטון מחזק תמונה הזו. זה לא שאין בדו"ח פגמים. זה לא שאי אפשר לבקר אותו. אבל ההתקפה הטוטאלית עליו של ממשלת ישראל מעידה על ניסיון לאטום את העיניים ואת הלב. לא לראות, לא לשמוע, לא לדעת. אבל אולי אפשר ללכת בדרך אחרת. אולי, בימי חשבון הנפש המגיעים עלינו שבין כסה לעשור, יאפשר לנו הדו"ח לפקוח את העיניים ואת הלב. אולי סוף סוף נכיר בכך שאנו חיים בהתכחשות קולקטיבית לכך שאנו נוהגים ברוע גדול כלפי אוכלוסיה אזרחית. אין בכך כדי לפטור את החמאס מהאחריות שלו, ודו"ח גולדסטון לא מתיימר לעשות זאת, אבל האם יפסיקו עיננו וליבנו להיות אטומים לכך שגם ישראל הורגת אזרחים רבים, ואף רבים יותר משהורג החמאס, בלי הצדקה? הדו"ח נכתב על ידי קבוצת מומחים מכובדת שאינה אנטישמית ואינה אנטי ישראלית. גולדסטון קנה את עולמו לא רק כתובע לבתי הדין המיוחדים ליוגוסלביה ורואנדה, אלא גם כשופט דרום אפריקאי אמיץ, ובמיוחד כאשר בתור ראש ועדת גולדסטון אחרת, חקר את מקורות האלימות הפוליטית בדרום-אפריקה בשנים האחרונות של האפרטהייד וחשף את מעורבות כוחות הביטחון באלימות זו. אולי, כאשר גולדסטון, אדם שאף אחד לא יכול להאשים אותו בעוינות לישראל או ברצון להטות את הדין, מציב מראה מול עיננו, כפי שעשה אל מול אזרחי ארצו בשנות התשעים, תפקח גם הארץ שלנו את עיניה.
כדאי לקרוא גם את אורית קמיר על דו"ח גולדסטון
וגם את יגאל סרנה.
פורסם ב 21 בספטמבר 2009 18:10 במדור לפני החוק/תוקף החוק | 41 תגובות | אפשרויות
יומן מסע ושנה חדשה
שנה חדשה בפתח מביאה איתה שינויים. לא ממש עוזב את לונדון, אבל בשנת הלימודים הנוכחית תמצאו אותי חלק ניכר מהזמן דווקא בצד השני של האטלנטי. פרטים, כרגיל, בסעיף ה"פרטים נוספים". שנה טובה לכל הקוראים והקוראות. השנה האחרונה היתה מלאה אלימות ושנאה. בעזה, בשדרות, ברחוב נחמני בתל-אביב ובמקומות רבים אחרים נרצחו אנשים בגלל שנאה חסרת פשר. הלוואי שזה ייגמר. על דו"ח גולדסטון בפוסט הבא.
פורסם ב 17 בספטמבר 2009 17:40 במדור בלונדון יש | 10 תגובות | אפשרויות
כותבת יין: הראיון שלי עם ג'נסיס רובינסון - על יין, פוליטיקה, וכתיבה בין אוקספורד לטוויטר
כותבת יין
|
כאן תוכלו לקרוא את שאלות שלי והתשובות של ג'נסיס רובינסון בגרסת המקור (כלומר באנגלית) הלא ערוכה. |
אתחיל בסוג של ווידוי. אני אף פעם לא כותב על יין בלי ששני ספרים נמצאים לידי. האחד מהם הוא ה- Oxford Companion to Wine, והשני הוא ה- World Atlas of Wine. שני הספרים האלו הם מקורות המידע האמינים והמקיפים ביותר שאני מכיר על יין. המשותף להם? על שניהם חתומה, על הראשון כעורכת הראשית ועל השני כמחברת המשותפת ביחד עם יו ג'ונסון, אישה ששמה ג'נסיס רובינסון.
מרבית אוהבי היין שמעו את השם ג'נסיס רובינסון. אם לא קראו את הספרים שלה אז קראו את הטורים השבועיים שלה, שמתפרסמים כיום בפייננשל טיימז או את הטורים שלה שמתפרסמים במגזינים ברחבי העולם. אם לא קראו את הטורים שלה הם קוראים את אתר האינטרנט שלה www.jancisrobinson.com, שמתעדכן לעתים תכופות. אם לא קוראים את אתר האינטרנט שלה, הם ראו את אחת מסדרות הטלוויזיה שהיא עשתה. ואם לא התפנו לאף אחד מאלו, הם יכולים לכל הפחות לעקוב אחרי העדכונים הקצרצרים שהיא שולחת לרשת האינטרנט החברתית הפופולארית 'טוויטר'. אכן, לעתים נדמה שרובינסון נמצאת בכל מקום. אבל, אסור לתת לנוכחות הרבה הזו שלה להטעות כאילו מדובר במישהי שמפזרת את עצמה לדעת. רובינסון מצליחה להיות נוכחת בכל צורות המדיה, אך תמיד בצורה מדודה, נכונה, ועם אבחנות ותובנות אינטליגנטיות המבוטאות ברהיטות קולחת. יותר מפעם אחת אמרה רובינסון שהיא רואה עצמה יותר כ'כותבת יין', שמתעניינת בשאלה מי עושה את היין, כיצד, ואיפה, ואוהבת לכתוב על כך, מאשר כ'מבקרת יין', ואכן העובדה שהכתיבה שלה היא הרבה יותר מאשר אוסף של תיאורי יין שהיא טעמה, עושה אותה למישהי שכל כך כיף לקרוא אותה.
חוויה טרנספורמטיבית
ג'נסיס רובינסון גדלה בכפר קטן על גבול אנגליה סקוטלנד. בתור סטודנטית לפילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטת אוקספורד יצאה למסעדה עם חבר שלהבדיל ממנה בא מבית בו שתו יין. החבר הזמין בקבוק של יין בורגון אדום, למען הדיון Chambolle-Musigny מחלקת Les Amoureuses משנת 1959. רובינסון, שכבר אז אהבה אוכל טוב, עברה באותו רגע חוויה טרנספורמטיבית. באותה עת, כדבריה, לעבוד בתחום האוכל או היין היה נחשב ל'בזבוז' של חינוך טוב מהסוג שהיה לה. רובינסון פנתה לעבוד בחברת נסיעות, אך חשיפה מחודשת לאוכל וליין הצרפתיים ולמקום המרכזי שלהם בחיים, במסע לפרובנס שלוש שנים אחר כך, הזכירה לה את ייעודה האמיתי בחיים. היא חזרה לבריטניה נחושה למצוא עבודה בתחום האוכל או היין, ובשנת 1975 ענתה למודעה בה חיפשו עורך בעיתון של תעשיית היין בשם Wine & Spirit. כך התחילה קריירה של כתיבה על יין שנמשכת מזה כמעט 35 שנה.
כשהתחילה לכתוב על יין, עשתה את כל הקורסים עד לרמה הגבוהה ביותר של לימודי יין במוסד הידוע WSET בלונדון. עם סיום לימודים אלו רצתה רובינסון להמשיך לתואר היוקרתי Master of Wine אך באותה עת היו הלימודים ב- Institute of Masters of Wine פתוחים רק לאנשים שעבדו בסחר היין. כאשר שינה המוסד את המדיניות שלו, ניגשה רובינסון לבחינות והייתה בשנת 1984 לאדם הראשון שאינו מעולם הסחר ביין שזכה להוסיף לשמו את האותיות הנחשקות MW. כעשרים שנה מאוחר יותר היא זכתה להוסיף עוד תואר לשמה, ועכשיו רובינסון היא גם OBE, כלומר Order of the British Empire, תואר המוענק על ידי מלכת בריטניה לאנשים עבור תרומה מיוחדת לחברה והופך אותה חברה במסדר אקסקלוסיבי זה. נוסף על כתיבתה רובינסון משמשת כיועצת לבחירת יינות לחברת התעופה בריטיש איירוויז ולבית המלוכה הבריטי.
למעלה מעשרים ספרים על יין
את הספר הראשון שלה כתבה רובינסון כאשר אדם שעבד בתעשיית הספרים קרא כתבה עליה והזמין ממנה הצעה לספר מבואי על יין. אחרי שהכינה רובינסון את ההצעה חזר אליה אותו אדם ואמר שמתברר שהבוסים שלו מתנגדים לשתיית אלכוהול ולא יפרסמו את הספר. רובינסון חשבה שיהיה בזבוז לא לעשות דבר עם ההצעה שכבר הכינה, וגלגלה אותה הלאה, וכך בא לעולם ספרה הראשון. במשך השנים חיברה רובינסון למעלה מעשרים ספרים – היא טוענת שהיא לא זוכרת בדיוק כמה. כל אחד מהספרים, בין אם עסק בכיצד לטעום יין, או בזני הענבים השונים, או בסוגיה של כיצד יין מתיישן, הפך לקלאסיקה בתחומו. סדרה שהיא עשתה על יין לבי.בי.סי. הייתה ככל הנראה לסדרת הטלוויזיה הראשונה על יין, ולימים הפכה לדי.וי.די. הראשון המוקדש ליין [ועכשיו אפשר גם לראות אותה ברשת]. אגב, מעטים מודעים לכך שהקריירה הטלוויזיונית של רובינסון לא מוגבלת לתחום היין: רובינסון נשכרה יותר מפעם אחת לשמש כקריינית לתכניות דוקומנטאריות שעסקו במגוון נושאים החל מבית האופרה המלכותי בקובנט גרדן ועד לחייהם של נשים יהודיות חרדיות בצפון לונדון.
כצפוי ממי שהייתה חלוצה בכל תחום של כתיבה על יין, הייתה רובינסון בשנת 2000 מהראשונים בין כותבי היין המרכזיים שהבינו את הצורך בנוכחות אינטרנטית רצינית, והאתר שלה הוא מהחלוציים והבולטים באתרי היין.
כאשר אני שואל את רובינסון בפתח הראיון על מה היא עובדת בימים אלו, (אגב, לבקשתה של רובינסון שמגדירה עצמה כ'קונטרול פריק' השאלות והתשובות הועברו בכתב), תשובתה היא: "בעיקר על www.jancisrobinson.com שצורך הרבה מהשעות שלי כל יום, אבל זה מאוד כיף".
לקחת הרבה פרויקטים ענקיים על עצמך, ה- Oxford Companion to Wine, שיצא כבר בשלוש מהדורות, אטלס היין, ולא מדובר בכתיבה חד פעמית של הספרים האלו שכן אלו ספרים שדורשים עדכון אחת לכמה שנים. זה הרבה יותר מאשר כתיבת טור שבועי על יין, דבר שכותבים רבים היו מסתפקים בו. האם את וורקהולית?
ללא ספק. נולדתי ביום שבת. שיר ילדים אנגלי ידוע אומר “Saturday’s child works hard for their living”. נוסף על כך להחזיק באתר אינטרנט שמתעדכן על בסיס יומיומי אינו מתכון להרגעות.
באיזו מידה הרקע האקדמי שלך, לימודי פילוסופיה ומתמטיקה באוקספורד, ממלאים תפקיד בבחירה שלך לעבוד על פרויקט אנציקלופדי בעל אופי מעין אקדמי כמו ה- Oxford Companion to Wine ומשפיעים על הדרך בה את ניגשת לנושאים כאלו? כיצד העבודה על פרויקטים כאלו שונה מעבודה אחרת שאת עושה?
למדתי באוקספורד מתמטיקה ופילוסופיה. הייתי בשנה הראשונה בה נלמד מסלול משולב זה, שיצרו אותו כתוצאה מהצורך לגשר על הפער בין מדעי הרוח והאומניות ובין והמדעים המדויקים. מאחר וזו הייתה השנה הראשונה לא היו טקסטים סטנדרטיים ללמוד מהם ולא בחינות משנים קודמות שיכולנו ללמוד מהן וגם היינו צריכים לנוע בין הספריות השונות של אוקספורד. אגב, זה היה התואר היחיד באוקספורד בו מספר הסטודנטיות היה כפול ממספר הסטודנטים: שתי נשים וגבר אחד! אני חושבת שהמשמעות של התואר הזה הוא שיש לי מחשבה לוגית באופן יחסי, שזה בהחלט דבר טוב בעבודה בה עלי לתכנן כיצד לעבוד על ה- Oxford Companion to Wine , וגם שיש לי כבוד עצום למדע. זה עזר לי בעבודה על החלקים של הספר שעוסקים באונולגיה ובויטיקולטורה (מדע גידול הענבים).
Oxford Companion to Wine, Third Edition, UK
המשבר הכלכלי ופוליטיקה
רובינסון חיה בלונדון, אחד המרכזים העולמיים של סחר בכלל וסחר ביין בפרט, ובהתאמה אחד המקומות בו מורגש היטב המשבר הכלכלי. כאשר היא נשאלת להשפעת המשבר על עולם היין היא משיבה שאנו רואים מצד אחד מיקוד של הסיטונאים הגדולים על יין שנמכר במחיר טוב, ומצד שני הקלה מסוימת במחירי היינות המבוקשים והיקרים. מכלכלה אנו עוברים לפוליטיקה.
יין ופוליטיקה? נפרדים לחלוטין או קשורים? נדמה שזהו נושא שאת נמנעת מלעסוק בו, אבל מה הם השאלות האתיות המעורבות בכתיבה על יין מאזורי סכסוך ומחלוקת?
ואו! זו שאלה קשה מאוד. אני מנסה כמיטב יכולתי בכל הכתיבה שלי, בפרט לאור העובדה שאני יודעת היטב שאפשר להתייחס ליין כנושא מאוד קל דעת, לעזור ככל שאני יכולה לקבוצות מוחלשות, אני מנהלת מספר די נרחב של קמפיינים עבור ארגוני צדקה שונים, ואני נוטה לתמוך ב- underdogs. עם זאת אני לא מודעת להעדפה מצידי לישות פוליטית כלשהי. באופן קבוע פרסמנו כיסוי של עולם היין הישראלי והתבססנו על המידע כפי שנמסר לנו על ידי יצרני היין הישראלים, אף אם לעתים זכינו לביקורת למשל בהקשר של יין שמיוצר ברמת הגולן. אך אם יין מעניין ייוצר למשל בירושלים, לא נהסס לכתוב גם עליו. השאלות האתיות שאני בעיקר עוסקת בהן נוגעות לסטנדרטים האתיים שלי ככותבת יין (כמו לא לקבל הטבות בחינם וכו').
ובכל זאת, כמי שמתעניינת במקומות מהם היין מגיע, באנשים שעושים אותו, האם אין לך גם עניין באתיקה של הייצור, לרבות תנאי העבודה, עד כמה יש ניצול כלכלי, אתני ואחר שמעורב בסיפור. אם יין מיוצר בתנאים פסולים, למשל ניצול של עבודה, נישול מקרקע וכו', ואת כותבת עליו, האם זוהי סוגיה עבורך, האם לא היית רוצה לדעת יותר על הנושאים האלו? האם למשל היית כותבת על יינות מדרום אפריקה של האפרטהייד. ואיך כל זה מתקשר אצלך לכתיבה על יינות שמיוצרים למשל בשטחים כאשר זה עשוי לערב סוגיות של נישול פלסטינים?
אלו כמובן שאלות חשובות ביותר. אני מודעת היטב לעובדה שעובדים חקלאיים ועובדים בכרמים ברחבי העולם מנוצלים לעתים קרובות ואני מסכימה איתך שזוהי אחת הסוגיות הכי פחות מעוררות תאבון של עולם היין. ביליתי עכשיו מספר ימים בנאפה ואי אפשר שלא לשים לב לפער העצום בין תנאי החיים של אלו ששמותיהם מופיעים על התוויות של היין ובין התנאים של אלו שהודות לעבודתם הפיזית אפשר לגדל שם ענבים. הסיפור דומה בחלקים נרחבים של דרום אמריקה. אפילו באוסטרליה בה כביכול כולם שווים, הכרמים מלאים בעובדים קמבודים, וייטנאמים ואחרים שנראים אינטליגנטים ביותר. אשר לדרום אפריקה, הפערים החברתיים מצטמצמים אך עדיין מעוררי חלחלה.
אני עושה מה שאני יכולה על מנת להבליט את הנושאים האלו וכתבתי על נושאים כמו יינות סחר הוגן מרחבי העולם והפרויקטים של העצמת שחורים בדרום אפריקה, ואני תומכת ותורמת לארגונים שונים שמגישים סיוע לעובדי כרמים. עם זאת אני חושבת שזה בלתי אפשרי עבורי לדעת כיצד בדיוק גודל כל ענב שנכנס לכל יין שאני כותבת עליו. אשר לאפרטהייד – זו שאלה קלה. קל לסרב לכתוב על יינות דרום אפריקאים בזמן האפרטהייד. אשר לישראל, ההבנה איזה מהיינות הישראליים מיוצרים בצורה שמערבת נישול של פלסטינים קשה יותר ואני חוששת שאני בורה מדי מכדי להבחין.
מהם אזורי היין בהם את רואה כיום את ההשתפרות הגדולה ביותר?
כל היצרנים משתפרים כל הזמן, לכן על מנת למצוא כיום אזורים שמשתפרים צריך לזהות מקום שעד לאחרונה ייצר רק יין לא טוב. הייתי אומרת על סמך הסתכלות על עקומת השתפרות שברזיל, מקסיקו וטורקיה משתפרים באופן תלול במיוחד.
מה הם הטרנדים העיקריים שאת מזהה כיום בעולם היין?
שאלה בלתי אפשרית! פחות שימוש של כימיקאלים בכרמים, פחות שימוש בעץ חדש, פחות אלכוהול, יותר דגש על האפקטים של טרואר, יותר ממסכים (בלנדים) של מספר זני ענבים, יותר מודעות לטביעת הרגל הפחמנית בשלבי הייצור, האריזה והמשלוח, יותר חלופות לשעם טבעי (בייחוד, אך לא רק, פקקי הברגה), הסתמכות רבה יותר על האינטרנט, יותר כוח ללקוחות ולכותבי בלוגים ופחות לכותבי יין נשגבים.
וכיצד השינויים האקלימיים (ההתחממות הגלובלית) משנים את עולם היין?
קנדה וגרמניה יכולות עכשיו לייצר יין אדום הגון ביותר. גרמניה גם מייצרת יינות יבשים מקסימים מענבים שהבשילו לחלוטין. יצרני היין האנגליים תלויים פחות בשאפטליזציה [הוספת סוכר לפני ו/או אחרי התסיסה כדי להעלות את רמת האלכוהול ביין – א.ג.], מאשר בעבר, ובכלל השאפטליזציה ככלל הולכת ופוחתת בכל מקום. כמויות יין הקרח - icewine - הולכות ומתמעטות. יש אזורי יין בספרד ובייחוד באוסטרליה שמתקשים למצוא מספיק מים וזו צפויה להיות גם בעיה בקליפורניה ובמקומות אחרים, אם כי לאור האפקט של חדירת האוקיאנוס השקט באמריקה, צפוי שאזורים כמו נאפה בקליפורניה וקזבלנקה בצ'ילה יהיו למעשה ליותר קרירים.
בשנת 1986 פרסמה רובינסון את הספר Vines, Grapes & Wines, שנחשב עד היום כספר קלאסי בנושא זני הענבים השונים והיינות שנעשים מהם. מצד שני בשנת 2001 היא הצטרפה ליו ג'ונסון כמחברת של המהדורה החמישית של אטלס היין העולמי, והיא חתומה ביחד איתו גם על המהדורה השישית של האטלס שיצאה בשנת 2007.
Cepage או Climat ? אני שואל אותה, בעבר זוהית יותר עם דגש על זן הענבים הודות לספר בנושא, אך אז עברת לעסוק דווקא יותר בטרואר במסגרת אטלס היין. מה מהשניים יותר חשוב לדעתך לאופיו של היין?
תפקידו הראשון של היין הוא לרענן
זה הזמן לגלות שאת רובינסון אני אוהב לא רק בגלל הכתיבה המצוינת והמדויקת שלה, יכולת הטעימה שלה, והיכולת שלה להעמיק בסוגיות מגוונות כמו זני ענבים מצד אחד ומצב האוקיאנוס השקט מצד שני, אלא גם, ואולי בעיקר, בזכות הטעם המשובח שלה ביין. רובינסון הביעה יותר מפעם אחת את דעתה שתפקידו הראשון של יין הוא לרענן. היא ידועה בהסתייגותה מיינות עם אחוז אלכוהול גבוה והעדפתה למה שהיא מכנה יינות מאוזנים ועדינים.
בשנת 2004 סער עולם היין כאשר היין 2003 Ch. Pavie מסנט-אמיליון שבבורדו, שרוברט פרקר נתן לו את הציון 96 מתוך 100, קיבל מרובינסון את הציון העלוב של 12 מתוך 20. פער זה הוביל לדיון על ההבדל בין הטעם האמריקאי לבריטי, ועבור חלק ממעריציו של רוברט פארקר הפכה רובינסון לאויבת הציבור מספר אחת. רובינסון ניסתה להמעיט מחשיבות העניין, כתבה שהיא ורוברט פארקר ידידים שמעריכים זה את זה, ואף פרסמה תמונה שלהם מארוחת בוקר משותפת בבורדו כדי להראות שאין ביניהם מלחמת עולם. הסערה הזו בכוס יין כבר חלפה, אך נחקקה בזיכרון כמשקפת, למרות ההכחשות על הבדל בטעם בין שני צידי האוקיאנוס האטלנטי, לפחות הבדל בטעם בין פארקר ורובינסון.
אחד הביטויים לטעמה של רובינסון ביין, הוא החיבה שמעולם לא הסתירה לריזלינג, וכמי שזן הענבים הזה אהוב עליו במיוחד, אני שואל אותה לגבי השינויים שעוברים יינות הריזלינג בגרמניה, עם הדגש ההולך וגובר - כך נדמה - על יינות יבשים, שאולי בא על חשבון הריזלינגים הגרמניים בעלי אחוז האלכוהול הנמוך שיש בהם סוכר שיורי ומעט מתיקות. רובינסון לא חושבת שהגרמנים צריכים לבחור רק בכיוון אחד: "מה שנפלא זה שכיום הם יכולים לעשות יינות יבשים מצוינים. מה שלא כל כך טוב הוא שהשוק הגרמני כל כך רווי ביינות היבשים ויצרנים גרמנים רבים נוטים להקדיש את הענבים הטובים ביותר שלהם ליינות היבשים, (שאכן יש להודות שהם פחות 'סלחניים' לענבים פחות טובים), כך שאני מאמינה שבסך הכול חלה נסיגה באיכות של היינות הגרמניים המתוקים יותר בעשור האחרון. זה מאוד סכיזופרני כאשר היינות הנפוצים ביותר מחוץ לגרמניה מאוד שונים מאלו שנחגגים בגרמניה".
רובינסון ידועה גם באהבתה ליין השרי אותו היא כינתה לאחרונה "אוצר היין המוזנח ביותר של העולם". לשאלתי מה צריך להתרחש כדי שמצד אחד זה ישתנה, ומצד שני לא יגרום לכך שאוהבי השרי יאלצו לשלם את המחיר, עונה רובינסון: "אני מקווה שפשוט תאלץ לחפור קצת יותר עמוק בכיס".
בורדו והעולם
כמו רבים מעיתונאי היין החשובים נוסעת רובינסון כל שנה לבורדו לטעימות של היינות המוצעים למחירה מוקדמת. "אני אכן נוסעת כל שנה". היא אומרת. "השתעשעתי עם הרעיון לא לנסוע השנה, אבל אני שמחה שנסעתי שכן היינות היו הרבה יותר טובים ממה שכולנו ציפינו. בורדו הוא אזור היין האחד שבו הקוראים שלי הכי מתעניינים – חלקם אולי יותר מתעניינים בזה כהשקעה (בוז) מאשר לשתיה".
ואם נעבור לדרום-אפריקה. 15 שנה אחרי הדמוקרטיה, האם היינות (ולא נכנס לדיון לגבי המדינה) עומדים בציפיות ובפוטנציאל?
לגבי יינות אנגליים, שתיתי כמה, בדרך כלל מבעבעים, הם היו בסדר גמור אבל תמיד הרגשתי שבתמורה הזו כבר אוכל לקבל שמפנייה יותר טובה. האם את מסכימה, האם יש עתיד ליינות האנגליים, מהו, והאם זה צריך לשנות לנו?
שום יין אנגלי אינו זול. המחירים של הקרקע ושל העבודה יקרים. אני לא צופה שיין אנגלי יהפוך לייצוא מרכזי של בריטניה, אבל, בייחוד בתחום של יינות מבעבעים, זה צפוי להפוך למשהו שנהיה גאים בו יותר ויותר.
אני יודע שלאחרונה גילית עניין ביינות המיוצרים בטורקיה. מה אפשר לצפות שנראה משם? אזור אחר בו גילית עניין לפני מספר שנים הוא סין, ולמה את מצפה מהיינות הסיניים?
טורקיה מייצרת עכשיו יינות טובים עד טובים מאוד ממספר זני ענבים מרתקים ומאוד ייחודים, אך המחירים גבוהים מדי לשוק הייצוא. המסים המקומיים גבוהים וצריך שיהיה רצון למכור יינות מחוץ לטורקיה כדי שליינות שלהם תהיה נוכחות משמעותית.
ועוד אזור אחד לדבר עליו: איטליה. יין הברונלו, שבדרך כלל נחשב מהטובים והידועים שביינות איטליה, נמצא במשבר לאור חקירה של טענות לפיהן עורב אל תוך היין שנמכר כברונלו יין מחוץ לאזור ומזני ענבים שאינם הסנג'ובזה שברונלו אמור להיות מיוצר רק ממנו. האם ברונלו ישרוד את המשבר הנוכחי? וכיצד את רואה את המצב הנוכחי ואת העתיד של יינות איטליה?
סיציליה היא אחד מהמקורות המרגשים ביותר ליין בעולם ויש בה יינות בכל המחירים, בלי המטען העודף של מוניטין ארוך שנים. באופן אישי אני מוצאת את היינות מסיציליה הרבה יותר מעניינים ומגוונים מאשר יינות מפוליה שבאופן כללי עשויים להיות קצת כבדים.
הנקודה הישראלית
וזה הזמן לכמה מלים על יינות ישראליים. רובינסון כתבה על יינות ישראליים מספר פעמים, על סמך טעימות שערכה בלונדון. העוזרת שלה, ג'וליה הרדינג, ביקרה בישראל בשנת 2006 כאורחת בתערוכת היין הבינלאומית ופרסמה אף היא רשמי טעימה בעקבות ביקור זה. שתיהן התרשמו לטובה ולפעמים אף מאוד לטובה מחלק מהיינות שטעמו, כך שרובינסון מודעת היטב למהפכת האיכות של היינות הישראליים.
לאחרונה הקדישה רשת הסופרמרקטים הבריטית החשובה Waitrose שמשווקת הרבה יינות איכותיים קטלוג ליינות 'ים-תיכוניים'. היו שם יינות מדרום איטליה, יוון, ספרד, לבנון, ואפילו מונטנגרו וקוסובו, אך לא יינות ישראליים. כיום כאשר יינות ישראליים קיבלו ביקורות טובות מכותבים כמו רוברט פארקר וממך, מה את חושבת שתעשיית היין הישראלית צריכה לעשות כדי למתג את עצמה כמשמעותית לא רק לאנשים שמעוניינים ביינות כשרים, אלא אולי אכן כחלק מהקטגוריה של יינות ים תיכוניים, או מיתוג אחר, בפרט לאור העובדה שרבים מהיינות המעניינים של יקבי בוטיק כלל אינם כשרים.
בשוק הבריטי מה שקובע עבור סיטונאים זה לא ביקורות, אלא תמורה טובה למחיר! אני חוששת שהמחירים של יינות ישראלים גבוהים מדי מכדי לתת ליינות האלו מקום טוב בשוק הייצוא.
אני חושבת שהשוק של יינות כשרים אינו רלבנטי בצורה משמעותית. אנשים מחוץ לישראל שחשוב להם יין כשר מן הסתם מוכנים גם לקבל Palwin או מנישביץ [יינות כשרים מתוקים- א.ג.]. אני לא יכולה להתייחס לשאלה של שותי היין בישראל כי עדיין לא ביקרתי בישראל, אם כי בעלי היהודי בילה זמן בקיבוץ כשהיה סטודנט.
בכל הנוגע ל'יינות ים תיכוניים' אני חושבת שיינות יווניים, לבנוניים, טורקיים, ואפילו היינות הקפריסאיים (שסוף סוף משתפרים) הם בעלי סיכויי הצלחה גבוהים יותר מאחר ויש מסעדות שמזוהות עם הארצות האלו.
על אינטרנט ודמוקרטיה
לצד האינטליגנציה, הידע ויכולת הכתיבה שלה, נדמה שחלק ממה שמייצב את רובינסון הוא היכולת שלה להתעדכן ולהתאים את עצמה לזמנים המשתנים ולצורות השונות של מדיה – כתיבה עיתונאית, ספרים, טלוויזיה, די.וי.די, וכמובן האינטרנט. רובינסון הייתה מהראשונות בין כותבי היין החשובים שהקימו אתר אינטרנט וכך כבר משנת 2000 היא נוכחת ברשת באופן משמעותי. רובינסון כותבת באתר שלה שהוא נולד, כמו כל פרויקט שלה, כתוצאה מעירוב מקרי של גורמים חיצוניים לא קשורים זה בזה. מספר יזמי אינטרנט פנו לרובינסון בהצעות שונות להקים לה אתר. עוד לפני שהיה אתר קיים בפועל הכניסה רובינסון הפנייה לכתובת של האתר בדש אחד מהספרים הרבים שפרסמה, ורק בשלב מאוחר מדי מכדי למחוק את ההפניה הבינה שאף אחת מההצעות שקיבלה אינה ממש רצינית. מצד שני, היא סברה שאם פרסמה בספר שעומדת לצאת לאור כתובת של אתר, מן הראוי שהאתר יהיה קיים. על מנת שהאתר שלה יראה שונה היא פנתה למעצבת ספרים, שביחד עם היועץ הטכני של רובינסון עיצבה את האתר. כך בא האתר לעולם.
כיום, באתר של רובינסון יש חלקים הפתוחים לכל הקוראים באופן חופשי, וחלקים, לרבות פורום דיונים, הנקראים Purple Pages הפתוחים רק למנויים בתשלום. רובינסון מעלה באתר לצד רשימות כתובות גם קטעי וידיאו שהיא מצלמת במצלמת הוידיאו הידנית והקטנה שלה שכוללים ראיונות, צילומים בטעימות ועוד. לאחרונה הצטרפה רובינסון גם לרשת החברתית טוויטר. כאשר החליטה רובינסון להצטרף לטוויטר היא גילתה שמישהו כבר נרשם תחת השם ג'נסיס רובינסון. פנייתה לרשויות הטוויטר לא ממש הועילה ואז היא נעזרה בחברה השחקן והסופר סטיפן פריי, שהוא מהמשתמשים הפעילים בטוויטר. פריי לא רק שהצליח להשיג עבור רובינסון בחזרה את שמה. הוא גם שם הודעה שקיבלו המנויים הרבים שלו בטוויטר (לרבות כותב שורות אלו) בה הוא בירך את רובינסון על הצטרפותה. התוצאה הייתה שעוד לפני שרובינסון כתבה שורה אחת בטוויטר, כבר היו לה למעלה מאלף מנויים שנרשמו לעקוב אחר העדכונים שלה בכתובת jancisrobinson@.
שאלתי את רובינסון כיצד הרשת שינתה את כתיבתה, ובאופן כללי יותר את חייה, ומדוע, כפי שהיא סיפרה לא מזמן, אתר האינטרנט שלה הוא המקום האהוב עליה מכל המקומות שהיא כותבת להם וזה שהיא מקדישה לו הכי הרבה זמן.
"אני אוהבת את המיידיות והמשוב ואת תחושת הקהילה. אני לומדת הרבה מחברים באתר (כמוך!), ואני מקווה שגם ההפך. עם רוב ערוצי הכתיבה האחרים הכותב מרגיש די מרוחק מהקורא, אם כי כמובן שזה גם מקסים כאשר קוראים מביעים חיבה לספרים שלי. אני מרגישה מאוד בת מזל במובן הזה ואני יודעת שהרבה פעמים תלמידי יין אסירי תודה עבור העבודה הרבה שהוקדשה ל- Oxford Companion to Wine ולאטלס".
Oxford Companion to Wine, Third Edition, US
באופן כללי יותר כיצד האינטרנט ובפרט ווב 2.0, תקשורת חדשה, שינו או משנים את העולם של כתיבה על יין? האם הוא יותר דמוקרטי? האם הגישה למאגרים של רשמי טעימה שכל אחד יכול לפרסם בהם, לבלוגים, וכו' משנה את התפקיד של כותבי ומבקרי היין? האם זה מכריח אותו או אותה לעמוד באתגרים חדשים?
בהמשך למה שעניתי לך קודם, זה בהחלט יותר דמוקרטי ואני חושבת שאנו צריכים לנוע עם הזמן ולהכיר בכך שהקוראים שלנו גורמים לנו לעמוד כל הזמן על המשמר, וזה תהליך בריא. אני מרגישה מאוד בת מזל שאני (בדיוק...) צעירה מספיק כדי להבין את רוב הצורות החדשות ומרגשות של תקשורת ולהחליט כיצד להגיב להם. קח למשל את רשת האינטרנט החברתית פייסבוק. יש כאלו שאומרים שאני צריכה להיות בפייסבוק, אך הילדים שלי (שהם בטווח הגילאים 18 עד 27) מתנגדים לכך בצורה אלימה. בעיקר אולי כי הם רואים בזה את הטריטוריה שלהם. אבל אני עכשיו עובדת על אפליקציה לאייפון ועל משהו עם ספק גדול של משחקי מחשב, וכמובן מזינה באופן קבוע את האתר שלי ואת טוויטר. זה הכול כיף, כל עוד אתה לא לוקח את זה יותר מדי ברצינות ולא נותן לזה לשלוט בחיים שלך. למשל אני בחיים לא אחלום לכתוב בטוויטר על פרטים אישיים, או על מה אכלתי לארוחת בוקר.
אני לא יכול לחשוב על שני קצוות רחוקים יותר של כתיבה מאשר ה- Oxford Companion to Wine בו יש כמעט 100,000 מלים מצד אחד, וכתיבה לטוויטר בו אפשר לכתוב עדכונים של עד 140 תווים מצד שני. איך זה לעשות את שניהם?
'קונטרול פריק' עם עוזרת
במשך שנים רבות עבדה רובינסון כסוליסטית. בשנת 2005 היא החלה להעסיק עוזרת במשרה מלאה.גו'ליה הרדינג משתתפת באתר, משמשת כעורכת המשנה של ה- Oxford Companion to Wine, ואף הייתה נציגתה של רובינסון עלי אדמות בתערוכת היין הבינלאומית שהתקיימה בישראל בשנת 2006. הרדינג בעצמה היא אחת מ-273 גברים ונשים בעולם שנושאים בתואר המכובד Master of Wine. שאלתי את רובינסון מדוע התחילה להעסיק עוזרת במשרה מלאה, ואיך זה שינה את עבודתה. היא מספרת שג'וליה שהיא מכנה אותה "מוכשרת באופן נפלא" באה אליה לפני שמונה שנים והציעה את עצמה לרובינסון. רובינסון צחקה, ואמרה שהיא כזו 'קונטרול פריק' שהיא לא יכולה לתאר לעצמה שאי פעם תהיה לה עוזרת. אבל בסוף הרדינג 'התישה' אותה, בעיקר בכך שהייתה כה מבריקה בכל דבר, לרבות בבחינות לתואר ה- MW. "ג'וליה הביאה למהפכה בדרך בא ה- Oxford Companion to Wine ואטלס היין מתעדכנים מאחר ויש לה עיניים נפלאות לפרטים ולעקביות. היא הייתה בלשנית ועורכת ספרים לפני שנדבקה בחיידק היין והיא מדברת צרפתית וגרמנית באופן מושלם".
אחרי כל הדברים הטובים האלו צריך להוציא מרובינסון גם משהו רע, ואני שואל אותה מה ה- 'Pet peeve', הדבר שממנו היא מתרגזת, האישי שלה. התשובה היא לא יין רע במיוחד, אלא אריזות פוליסטירן שמשתמשים בהם למשלוח יין. מדובר בחומר שאינו מתכלה באופן ביולוגי, ויש חלופות קרטון יעילות ביותר. כמו כן מרגיזים אותה בקבוקי יין שהיא מכנה "כבדים ומטופשים" למטרות שיווק בלבד.
אוהבת לאכול ולשתות בבית
כאשר אני מבקש מרובינסון להמליץ עבור קוראינו אוהבי היין והאוכל על מקומות שיענגו אותם בביקורים בלונדון, היא ממליצה על בר היין החדש Terroris עם היינות ה'טבעיים' 'יוצאי הדופן' שלו, על מסעדת St. John ("בריטית באופן נערץ") ובר היין שלה, ועל בר היין Vinoteca, (שנמצא ממש מול St. John), אותו היא מתארת בצדק רב כבר יין ידידותי מאוד, עמוס מאוד, ועם אוכל טעים מאוד. אלו אגב, שלוש המלצות מצוינות שאני מצטרף אליהן בכל פה.
אין לי שאיפות
לקראת סיום אני רוצה לשאול את רובינסון מה הם לדעתה ההישגים הגדולים ביותר שלה, אבל אני נזכר שבראיון שקראתי איתה פעם היא כבר ענתה לשאלה הזו בתשובה מחממת הלב "שלושת הילדים שלי".
האם זה נכון שזו הייתה תשובתך, ואם כך אז אשאל במקום מהם התוכניות שלך לעתיד ומהם ההישגים שאת עדיין רוצה להשיג?
אכן התשובה חייבת להיות הילדים שלי, שהם באמת מאוד יוצאי דופן בכך שניחנו בתכונות החשובות של יושרה, התעניינות, אינטליגנטיות, סקרנות ואינטראקציה אנושית.
אף פעם אין לי שאיפות. עבודת חיי היא סיפור של תגובה לגירויים חיצונים. אני מקווה להשיג שילוב כלשהו עם אתרי אינטרנט חשובים אחרים, ומצפה לראות בעתיד את הספר החדש שלנו על זני ענבים (אם כי יש עוד הרבה עבודה לעשות עליו). בינתיים, בספטמבר תצא לאור מהדורת הכיס המקוצרת של אטלס היין.
את השאלה האם אפשר להשיג כל כך הרבה ולהיות כותבת יין פורה כל כך בלי שאיפות, אני משאיר לקוראים. מכל מקום נדמה שאין ספק שהתכונות הטובות שרובינסון מוצאת בילדיה נמצאות כולן בה והודות להן ג'נסיס רובינסון היא אחת ויחידה, כותבת היין הבולטת ביותר של עולמנו.
"כותבת יין"פורסם במגזין יין וגורמה, כתבת השער, גיליון 136 - ספטמבר 2009.
פורסם ב 9 בספטמבר 2009 01:31 במדור אכול ושתה כי מחר נחיה | 9 תגובות | אפשרויות
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
