עידו הרטוגזון | 18 בינואר, 15:10
כיצד לשנות את הדיעה: על נוקשות אידאולוגית וגמישות תודעתית מה הדבר שמתרחש לנו בראש כשאנחנו קוראים ספר משכנע ומאפשרים לעצמנו לקבל את נקודת המבט שלו, או מנהלים שיחה עם אדם מרשים ומאמצים את עמדותיו בנושא מסוים? מה קורה כשאדם עובר חווית המרה רוחנית ומקבל על עצמו אמונה דתית חדשה, או פרדיגמה פוליטית מסוג אחר? בכל המקרים הללו אנו מרשים לעצמנו להחליק לתוך תפיסת עולם […]
קורינה הסופרת | 18 בינואר, 13:47
בית המשפט העליון עשה ולא עשה כן, ראיתי עוד אתמול, והוצפתי. למה ומדוע? מהו הזיכרון שעלה? הייתי שם. בשנת 2000. לאחר שבעצמי עברתי במשך שנתיים תמימות – תרתי משמע – את כל הערכאות. אף עורך דין לא הסכים לקבל על עצמו תביעה בשמי נגד משרד האוצר והרשות לזכויות ניצולי השואה. אמרו ש״אין סיכוי. עובדה, כל עשרות השנים, חמישים כמעט בהן מנוצלי […]
יהודה בלו | 18 בינואר, 13:30
כבוד הרב! ואולי להיפך? במלחמת לבנון השנייה, שלא השתתפתי בה, נהרגה חיילת אחת בעומק שטח האויב. אינני מזכיר את שמה בכוונה, למרות שהיא ראויה בהחלט שנזכור אותה. אולם, אז מוטל עליי להזכיר את כל שמות החללים במלחמה הזו מפני שהיא אינה שונה מהם. באמת שאינני מצליח להבין מדוע רבני הציונות המשיחית מתנגדים לשירות של נשים בצבא ישראל. הרי זהו […]
אליסיה שחף | 18 בינואר, 13:30
איך חוגגים יומולדת לאיש מת ? היום יומולדת לאבא שלי, שחגג יומולדת 44 לפני כמעט 40 שנה. סופשנה ותחילת שנה היו זמנים משמחים וחגיגיים עד שהוא מת. בשבוע האחרון של דצמבר אשפזו אותו. הוא השתחרר בערב ה – 31 לדצמבר כי מה פתאום לחגוג שנה חדשה בבית חולים. בינואר עוד חגגנו לו יומולדת אופטימית, אתה תהיה בסדר, חייב שתהיה בסדר. כל אותו חודש חלמתי זוועות. ואז הם פסקו. בבת אחת. ב- 12 לפברואר, באותו גיל ובאותו תאריך שאבא שלו מת, הוא התעורר אל מותו. שיעולים כבדים וויכוחים – ברור שאני הולך למשרד, לקוחות מחכים לי. והנפילה אל השטיח הרך, שכמעט ולא נשמעה. והניסיון להנשים, להחזיר חיים שכבר לא. בדרך לקבר, חברה של ההורים אמרה לי, אל תאמיני למי שיגיד לך שהזמן עושה את שלו. זה כמו לאבד יד. כל חייך תחסר לך. ואני בכלל הרגשתי שהלב שלי נקבר שם, יחד איתו. מאז, כל תחילת שנה, המועקה הזו. שחררי כבר, את אומרת לעצמך. אז כן, חסרה לך יד, היד שלו. הלב שלך חי ופועם ואוהב ומתרגש. והשבוע סיפרו לי סוד שהסתירו ממני, שצבע באור חדש את הקשר העמוק שהיה לי, שיש לי איתו. רק הוא היה שם בשבילי בחודשים הראשונים לחיי. כָּל הַדְּמָעוֹת שֶׁהִזַּלְתָּ עַל הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי הָיוּ לַחֲלַב הָאֵם שֶׁלִּי    
צבי גיל | 18 בינואר, 11:09
כנסת "אוכלת" חבריה האופוזיציה  היעילה היחידה היא עדיין חוץ פרלמנטרית, והסטטוס- קוו מת מזמן. מני נפתלי ואלדד יניב, הזוג שמאחורי עצרות המחאה נגד שחיתות, מגבה את התפיסה של  דפני ליף ,שעמדה בראש הרביעייה אשר יזמה את המחאה החברתית הגדולה בשנת 2014 . בניגוד לחבריה,סתיו שפיר ואיציק שמולי , שנכנסו לכנסת על גל המחאות של שנת 2011 ,ליף  העדיפה […]
אריק גלסנר | 18 בינואר, 08:57
על קובץ המסות "צד מערב", של יצחק לאור, בהוצאת "אפיק" פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"   קובץ המסות הזה מכיל כמה וכמה הערות ותובנות מאלפות. מרהיבה היא, למשל, הטענה שחלק מגדולתו של אורי זוהר הבימאי נמצא בהדגשה שסרטיו מדגישים את העליבות הישראלית (מועדון הלילה העלוב ב"מציצים" או מגרש הכדורסל הפרובינציאלי ב"עיניים גדולות"). קולנוע ישראלי מעניין ועצמאי, כמו של זוהר, […]
גלית חתן | 18 בינואר, 00:20
אל המעיין – טיול לשבת בשלב מסוים היא נשארה לבד על השביל. חברתה בעלת הכנף התעופפה משם, והותירה אותה חשופה. לאט לאט הן התקרבו אליה, איגפו מימין ומשמאל, מלפנים ומאחור. ארבע נמיות ואנפה אחת. אם לא הייתה מבחינה בהן ברגע האחרון, ומנצלת את היתרון היחיד שיש לה – אחת מול ארבעה – פורשת כנפיים וממריאה אל השמיים, האם היה לה […]
שלומית לוי | 17 בינואר, 21:49
600 גרם של שלג   "שלג ", גור פומרניאן  קטנטן, כולו 600 גרם , הגיע למרפאה כשהוא גוסס, עם רמת סוכר 16 (!) – כשרמה נורמלית בכלב היא בין 80 –ל 120. (כשיש לך רמה של 40 אתה בסכנת מוות. אין לי מושג איך … להמשיך לקרוא ←
אלי אשד | 17 בינואר, 17:42
המעביר של הספרות העברית לעולם הרחב :ישראל מאיר לסק (י.מ. לסק)חייו ורשימת תרגומיו ישראל מאיר לסק היה אחד המתרגמים הראש/ונים הפוריים והחשובים ביותר של יצירות ספרות עברית לאנגלית ותרם תרומה שאין ערוך לה להכרות של התרבות העברית בעולם האנגלו-סקסי .וכעת לראשונה הנה סקירה על חייו ורשימה ביבליוגרפית של חלק מתירגומיו מעברית לאנגלית .
יהודה בלו | 17 בינואר, 14:46
האם הסוציאליזם הדתי מוכרח להיכשל? כמו אדם בעיצומה של הפסקת חשמל, שמתעורר באמצע הלילה בגלל ריח של גז ומדליק גפרור כדי לברר מה מקור הבעיה, כך מתפתים היהודים להאמין שבדתם אין קיום למיסיונרים. יהודים ומיסיונריות אינם הולכים ביחד, הם מתגאים לומר. אך דומה כי אלה שהמציאו את המיסיונריות היו היהודים. וכפי הנראה, הם שהעבירו את יסודותיה לדתות אחרות, ומסופקני אם […]
יאיר דקל | 17 בינואר, 12:56
שיח של חירשים האם אמנהות יודעות להקשיב לבניהן? למרות שזה מאד חשוב, מעט מהן מוכנות לשמוע. קל יותר לשאול שאלות ולהשמיע ביקורת. לוח אלקטרוני נועד לנוסעי אוטובוסים, אבל מבלבל אותם. וכן, מדוע משרד התחבורה אינו מחייב אופניים במספרי רישוי?
אליסיה שחף | 17 בינואר, 10:45
מורן, שנה למותה לפעמים, תאריכים, מספרים, יש להם חיים משל עצמם. אצלי, לפחות. הם, המספרים האלה, לובשים צורה פתאום מול העיניים שלי. 17 לינואר היום שמורן מתה. עד הרגע האחרון עוד ציפיתי לנס. כל כך רציתי, שמורן החכמה, המוכשרת, היפה, תבריא, תקום על רגליה, תנער מעליה את כל הכאב, הפיזי והנפשי. תחייך ותמשיך בחייה. אני מתבוננת בעיניים שלה מדי פעם ומתמלאת עצב וכעס. על חייה, על מותה. מורן בחרה למות כי לא יכלה לשאת את הכאב. מדי יום, אני מזכירה לעצמי, לסובבים אותי, מסבירה לכל מי שמוכנה להקשיב. לא להרפות, להמשיך להיאבק, לעלות מודעות, לשים לב, לא לשכוח ולו לרגע. פגיעה מינית רוצחת. את הנפש ואת הגוף.
עמי סלנט | 16 בינואר, 21:59
ז'קלין פיקאסו, אשתו האחרונה  בתמונת הפתיחה : ז'קלין ופיקאסו , 1955 ז'קלין פיקאסו, אשתו האחרונה. השניים נישאו בחשאי ב-1961 וחיו יחד כ-20 שנה. פיקאסו לא הפסיק לצייר את דיוקנה. באחת משנותיהם המשותפות הוא צייר יותר מ-70 פורטרטים שלה, כולם מחמיאים לדמותה, למרות הקו הניסיוני שקיים גם בהם. בשנת 1953, כשהיה בן 72, פגש פיקאסו את ז’קלין רוק, צעירה בת […]
צפריר בשן | 16 בינואר, 19:35
אני במקום אחר אהלן אהלן. מזמין את שניים-שלושה קוראי הנאמנים שעדיין פוקדים את גומרים-הולכים, לבוא לבקר במקום שבו אני נמצא כל הזמן. הנה הפוסט של היום. בימים הקרובים יעלו עוד הרבה, ואני מקווה להתמיד. זה בלוג על כתיבה אפקטיבית, אבל גם על ממחשבות על עסקים – ולכו תדעו מה עוד.   אני לא זונח את גומרים הולכים, אבל […]
אביבית משמרי | 16 בינואר, 10:13
ימי מטילדה – פרקים 21-22-23   פרק 21 הדקות חלפו והיה צורך לפעול במהירות. דפנה עמדה רגע על המדרכה המקיפה את המתחם, הביטה כה וכה, בחרה אקראית והחלה ללכת ימינה. היא חלפה על פני מתחם תל אדיר כולו, עברה את תחנת הדלק הקטנה, בה שכנה פעם מסעדת דגים, ונזכרה שהיא רעבה. החום היה כעת מעט אחרי שיאו אבל עדיין יבש […]
תמר בן יוסף | 16 בינואר, 10:04
פנס אחד כבוי. אמ-ריקה יום ד' בין הערביים, נוהגת הבייתה. שתי מכוניות מאחריי. בראשונה, פנס כבוי משמאל, בשנייה – מימין. אין משטרה בשטח, אין מה שיזיז להם. רבע שעה אחרי, יוצאים לצעידה היומית. מספרת לאישי את הסיפור. תסתכלי, עוד מכונית עם פנס כבוי, הוא צועק באמצע. אותו שבוע, מונית במרכז ירושלים. דנים עם הנהג על המצב. אדם-לאדם-זאב הוא אומר […]
אורי בר און | 16 בינואר, 09:58
‫הגבר הישראלי בקולנוע של אורי זוהר ושלי‬ ‫הערב ב- 20:35 ישודר פעם נוספת הסרט "10% ילדה שלי" בערוץ יס קולנוע ישראלי. אתמול שודר שם סרטו של אורי זוהר, "שלושה ימים וילד", שאני מאוד אוהב. למרות שאפשר לראות את הדמיון בין מערכות היחסים בסרטים, הרי שמעולם לא חשבתי על הדמיון הזה. לפני מספר שבועות קיבלתי במייל מהסטודנטית המקסימה גל זיידמן, עבודה שהיא כתבה [...]‬
תרצה הכטר | 16 בינואר, 07:22
יום מרטין לותר קינג והמסר שכדאי לכולנו לזכור כאשר שני מנהיגים יוצאי דופן פועלים למען אותה מטרה ובאותה תקופה, ההגיון אומר שהם ישתפו פעולה. אבל ההיסטוריה רצופה דוגמאות לאי שיתוף-פעולה בין מנהיגים פוליטיים, למרות המטרה הזהה.  הדוגמא האקטואלית היא המקרה של התנועה לזכויות אזרח; התקופה: שנות ה-50 וה-60 בארה"ב, המנהיגים: ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור ומלקולם X. 
יאיר כספי | 15 בינואר, 18:25
סדנה התנסותית מצולמת בטיפול בפוסט טראומה חמשת התיקונים: הרגש שאי אפשר לשאת. הפתרון המדומה. סיפור של מישהו אחר. המציאות. מצב האדם. סדנה התנסותית בסימון יעדים למסע תיקון עצמי עם ד"ר יאיר כספי: מודעות פרסומת
עידו אנגל | 15 בינואר, 18:16
מה נעשה