עידית פארן | 15 בדצמבר, 07:50
חיים יקרים בצהריים התלבטתי בין לתקן את הגרביים שהייתי בטוחה שתיכף אני מסיימת לסרוג , והופה, צריך לפרום, ובין לצאת להליכה.באופן שהפתיע …להמשיך לקרוא ←
יהודה בלו | 15 בדצמבר, 05:06
2019: תמונת השנה בעולם מספרים על הדמוקרטיה כי הינה השיטה הכי פחות גרועה מכל צורות הממשל מסיבה אחת: הרוב עלול לפגוע המיעוט. זהו החיסרון היחיד שלה. בדיקטטורה אין העם רשאי להחליף את השלטון, אך הרודן יכול להחליט שאסור לפגוע במיעוט, וזהו היתרון היחיד שלה. העיר אילת היא הדוגמה החיה לקביעות הללו. תושביה מעריצים את הנטיות הרודניות של בנימין נתניהו […]
אביבית משמרי | 14 בדצמבר, 18:46
סקירות ספרים: "סוסעץ", יורם קניוק. "שמי לוסי בארטון", אליזבת סטראוט   "סוסעץ" – יורם קניוק מאוד אהבתי את קניוק בעבר, אבל לא נפגשתי אתו מאז "תש"ח" שקראתי לפני כעשור. כעת התחלתי את הספר הזה והרושם הוא של הדף לאחור. הדף מתנועת הכתיבה המתנשמת, הדולקת בעקבותיכם, הקוראים. הדף ממהלך ההיסטוריה, הסוחף אנשים ומטיל אותם בכל פעם על חוף שונה. ולא פחות מכך, הדף מהאגו של עמינדב […]
מיכאל יעקבסון | 14 בדצמבר, 17:51
סיבוב בחנות שוקולד בברלין שתכנן בכיר המורים בבאוהאוס עדות מקורית לעיצוב של אחד המורים המשפיעים בבאוהאוס, יוהאנס איטן (Johannes Itten), אפשר למצוא בחנות שוקולד בברלין, אותה הוא עיצב ב-1928. הכל נותר כמו שהיה אפילו השוקולד
חלי גולדנברג | 14 בדצמבר, 17:31
ארבע המלצות, פעם בשבוע #37 . יש משהו נעים בסיכום שבוע השבועי הזה, זה קצת כמו סיכום היום שאני מצליחה, לא האמנתי שאצליח, לכתוב ביומן שורה ביום הגאוני הזה שמאפשר סיכום יום במשפט שניים בלבד, עם טריק שחוזרים לאותו עמוד כעבור שנה בדיוק במשך חמש שנים. פרטים עליו, אצלי בפרטי. זה היה שבוע עם הרצאת הקשב והריכוז שלי בבית ספר […]
אליסיה שחף | 13 בדצמבר, 10:47
* שונאת להיות חולה (מי אוהבת?) הגוף כואב, האף דולף, העיניים נפוחות. המוח כמו משותק.ערפל כבד משתלט על החושים. ומי אני ללא המבט החוקר, המחשבה המסתלסת סביב עצמה?שלושה ימים שלמים התמסרתי לאין, ביום הרביעי התחיל לרדת גשם.ריח אדמה רטובה הגיע (אני מריחה!) בחוץ אור אפרורי, זה שאני כל כך אוהבת.על השולחן במרפסת ראיתי עלה בודד, יושב בתוך שלולית קטנה.תצלמי, אמרתי לעצמי. אבל ממתי את מצלמת עלים בגשם? תצלמי, תראי כמה יפה.צילמתי, התעוררתי. הפוסט * הופיע ראשון באליסיה שחף צלמת אמנית - צילום אישי נשי - פוטותרפיה
אלי אשד | 13 בדצמבר, 08:02
פלישת חוטפי הגופות:הספר והסרטים הספר והסרטים שנעשו על פיו "פלישת חוטפי הגופות " על פלישה לכדור הארץ של גזע טפילי מוזר מזכירים במקצת את "השליטים" של הינליין אבל גם שונים אוד .הם מציגים פלישה לכדור הארץ מנקודת המבט של האיש ברחוב שמגלה שכל מכריו ומשפחתו נלקחים ומועתקים בידי זרעים חיזרים ו חסרי נשמה .הפרנויה היא כתוצאה מוקצנת אף יותר מזאת שבספר "השליטים" ששם ה דמויות לפחות מבינות מה קורה ומי אחראי.כאן אין זה ברור מה קורה ומי אחראי.
יהודה בלו | 13 בדצמבר, 05:53
פילוסופיה בגרוש: 301-307 הלקט הארבעים ושניים של דברים חשובים, חשובים פחות ובלתי חשובים, שאספתי במשך השנים: 301. בגיליון דצמבר 1944 של המגזין 'קורונט' התפרסמה כתבה בשם 'ד"ר מציל חיים' ובו סיפר ארתור גלדסטון קיני כי ו'ינסטון צ'רצ'יל ניצל מטביעה באגם בסקוטלנד על ידי בנו של חוואי הקרוי אלכס. כמה שנים מאוחר יותר טלפן אליו צ'רצ'יל כדי לספר לו […]
יאיר דקל | 12 בדצמבר, 17:47
פייסבוק זאת מלכודת דבש פייסבוק היא הרשת החברתית הנפוצה ביותר בעולם. האם עליה נאמר "אם אתה לא שם, אתה לא קיים"? אם כן, אז אני לא קיים.  הייתי בפייסבוק, כי אמרו לי שאפרסם שם את הבלוג שלי (זה שאתם קוראים) והוא יזכה לתפוצה גדולה מאד. אז נכנסתי לרשת החברתית וקבלתי המון, המון, המון, חברים. זאת אומרת אנשים, שאינני מכיר […]
משה הרפז | 12 בדצמבר, 11:47
גרפיטי 73 צילומים: משה הרפז (פה ושם בת"א – 2019). כל הזכויות שמורות.
יהודה בלו | 12 בדצמבר, 06:37
עצה נושנה להחלשת הגזענות מיס יקום איננה היפה ביותר בעולם לשנה כלשהי. היא הכי יפה לדעת שופטי התחרות מבין המשתתפות בה. השבוע נבחרה בחורה דרום אפריקנית. היא השנייה ממדינה זו שנושאת בתואר בשלוש השנים האחרונות. הראשונה היתה לבנה, הנוכחית היא שחורה. אם הסדר היה הפוך, איש לא היה טוען למעשה של תקינות פוליטית. עצם הדיון בסוגיה יכול להעיד כי […]
עומר שומרוני | 11 בדצמבר, 19:54
ארחריץ' או ארגריך? בסוף החודש תגיע לארץ הפסנתרנית הנפלאה מרתה ארחריץ' (Argerich), ילידת ארגנטינה, שתנגן כאן סידרת קונצרטים עם הפילהרמונית הישראלית. את שם משפחתה יש לבטא "ארחריץ", עם הטעמה על ההברה האחרונה (ריץ'). עם זאת, בכל פירסומי התזמורת היא מופיעה כמרתה "ארגריך". אז איך הפכה ארחריץ' לארגריך? להערכתי, מדובר בשריד של "פסק הלכה" שהוציא לפני שנים רפי לביא […]
יונתן אמיר | 11 בדצמבר, 14:30
מדד הבננה מה עושה יצירתו של האמן מאוריציו קטלאן, שמורכבת מבננה שהודבקה לקיר במסקינג טייפ, ומה ניתן ללמוד ממכירתה בשלושה עותקים בסכום עתק?
צבי גיל | 11 בדצמבר, 13:03
מלחמה מתמשכת המערכה על האמת בתקשורת ובמרחב הציבורי. "בוקר אחד בשנות ה-70 העיר אותי עסקן חרדי חשוב ואמר שמפלגתו עומדת לפרוש מהקואליציה העירונית בירושלים. הגעתי עם צוות למלון חרדי למהדרין במרכז ירושלים שם חיכה לי האיש בארשת פנים ידידותית .אבל ברגע שהמצלמה התחילה להבהב נמתחו גידי צווארו פניו האדימו כאשר הוא הכה באגרופו על חזהו והטיח בזעם:' […]
מיכאל יעקבסון | 11 בדצמבר, 12:39
סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ גשר כבר שנים שחדר האוכל בקיבוץ גשר לא מתפקד, ולמרות זאת היה מפתיע לגלות בפנים סירחון כבד של אוכל מוזר.
אריק גלסנר | 11 בדצמבר, 08:43
על הסיפורת המתורגמת לעברית של פטר הנדקה פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"   חרדתו של השוער בבעיטת ה־11 // פטר הנדקה – מגרמנית: גדעון טורי – הקיבוץ המאוחד – 110 עמ' אומללות שמחה בחלקה // פטר הנדקה – מגרמנית: אילנה המרמן – זמורה־ביתן – 74 עמ' האשה האיטרת (כולל גם את 'שעת התחושה האמיתית') // פטר […]
קרן פייט | 11 בדצמבר, 05:00
מעשה ראובן: אונס בלהה ספר בראשית לא מספר על קשרי המשפחה של בלהה. בצוואת נפתלי1 נאמר: אותי ילדה בלהה, כי עשתה רחל בערמה ותיתן ליעקב את בלהה תחתיה, ותהר ותלד אותי על ברכי רחל, ועל כן קראה את שמי נפתלי.   ותאהבני רחל מאוד, כי נולדתי על ברכיה, ובעודני רך ותשקני, ותאמר מי יתן לי אח לך יוצא מרחמי וישווה […]
יהודה בלו | 11 בדצמבר, 03:59
תחזית אישית לקללה הכי נפוצה בשנת 2023 בדיעבד, החוויה הקשה ביותר אינה הסוף של הדבר הטוב שממנו נהנינו, אלא התקופה שנמשכת עד אליו מן היום שנודע לנו כי יגיע. ברגע הזה מאבדת ההנאה את טעמה המתוק, והחיים שהיו אז רוויים באושר ניכר הופכים להיות מכבידים ביותר. זוהי תחושת ריקנות שנתקעת בגרון. אי אפשר לירוק אותה החוצה ואי אפשר לבלוע אותה פנימה. קמים […]
אורי יואלי | 10 בדצמבר, 14:31
תאונה ברכבת מרכז (כולל וידאו) בתוך ההנאה הגדולה של הריצה לעבודה יש אזור אחד מחורבן, ר בת מרכז. זה מקום מסוכן של אנרכיה בלתי נתפסת ורשלנות תכנ ונית מתמשכת.  עבודות ההכנה לקו הירוק של הרכבת הקלה חוסמות חלקים מרחוב 0;ארלוזרוב, והמדרכות תחומות ברשתות מתכת שהופכות אותן למעברים  ;צרים. בני אדם מתקשים לעבור שם כשהם באים זה מול זה, אב  גם אופניים וקורקינטים משתמשים בהם, מתעקשים לעקוף את הולכ י הרגל האיטיים שמעכבים אותם, כי יש להם לאן להגיע.  בצמתים, המכוניות והאוטובוסים לא מהססים לחסום את מעברי החציי , נדחקים לפקק שתמיד שם בשעות האלה, פגוש לפגוש, גז ברקס. 60;זאת תחנת אוטובוסים ורכבת ראשית, המוני אנשים עוברים שם בר גל, אבל נראה שאף אחד לא חשב על טובתם אורווחתם. סככות ה המתנה פרוצות לרוח ולגשם ולא מצלות מהשמש. המדרכה תוכננה כך& #160;שאין בה שום התחשבות בתנועת אנשים עוברת, ומכיוון שגם כאן  היא הפכה לנתיב תנועה של אופניים וקורקינטים היא מקום מא יים שבו כל הזמן צריך להזהר. כשאנירץ שם אני יורד לכביש, 0;ומשתמש בנתיב משל עצמי. בכל שנותי כרץ עירוני מעולם לא פ עתי באדם. אני אורח בעולמם של הולכי הרגל, ודווקא בגלל שא י מהיר יותר מהם אני נותן להם זכות קדימה תמידית. תמיד  אעצור או אאט ליד תחנת אוטובוס, אפנהדרך למי שצריך לעבור,  אשתדל לא להפתיע או לסכן, לא אותם ולא אף אחד אחר, מכוני ת או אופניים. על פרקי ידי אני לובש מעין צמידים שמחוברים& #160;להם סרטי בד זוהר מתנפנפים, ואני מאותת בעזרתם כשאני חוצה  כביש או משנה נתיב. זה נראה קצתמגוחך אבל לא ממש איכפת& #160;לי. ככה רואים אותי ושמים אלי לב, ועצם זה מגן עלי, כי  קשה לי להאמין שיש מי שיבחר לפגוע בי בכוונה, לאחר שהב ין בי.  דרך הולכי הרגל הראשית מתל אביב, לרמת גן ולגבעתיים עוברת  ;דרך הצומת הזאת, שבה מוקמת תחנת הרכבת הקלה. לפני שבועיים  ;בערך סגרו את שביל המעקף שהיה שם מאז תחילת העבודות ויצר  מעקף אחר. השביל הקודם היה נוראי, עם פניותצרות, תחום בלו חות מתכת אטומים. רק מראות פנורמיות שהותקנו שם אחרי תלונות& #160;חוזרות ונשנות המעיטו מעט מסכנת המעבר בו.  המעבר החדש עדיין לא מוסדר לגמרי. הוא מאריך עוד את הדרך, ובתכנונו, עם האספלט  יפה הזה ובלי שום שילוט, הוא ממש מזמין אליו את האופניים והקורקינטים בלי ליצו ר כל הפרדה, לא בינם לבין הולכי הרגל ולא בין כיווני התנועה. הפניות בוחדות כך  שאין בהן כל שדה ראייה פתוח. עברתי שם כבר מספר פעמים וידעתי שזה תכנון וביצוע שמייצרים תאונות.  אתמול באמת ראיתי תוצאות של תאונה כזו, קטנה וללא נזק רב 60;אבל בכל זאת. שני קורקינטים התנגשו זה בזה, אחד הגיע מהמ קף החדש, השני מדרך בגין, הם לא ראו זה את זה ובום. הגעתי לשם זמן קצר אחרי שהתרחשה, כאשר שני הקורבנות ישבו  ל המדרכה, מנסים להתעשת. אני שמח שלא נפגעו קשה, ומקווה שה ם למדו את הלקח, אבל יודע שזו לא התאונה האחרונה במקום  זה. עזרתי להם במה שיכולתי, ואז המשכתי בדרכי. צריך להזהר,  ;להזהר מאוד, והלוואי שמתכנני התחבורה, הדרכים, השיפוצים והעבודות  לא היו כל כך מטומטמים. הייתי רוצה לראות את המהנדס שא שר את המדרכה והמעקף הזה מוטל כואב על המדרכה. אולי אז  היו נמנעות התאונות הבאות.  אמרתי כבר שצריך להיזהר?
מילי דיוויס | 10 בדצמבר, 12:03
שיפור ראיה בינואר בטבעון הי, בינואר אהיה בארץ ואערוך סדנה לשיפור הראיה בטבעון. רוצים לראות טוב יותר?